פוסט טראומה - איך להתמודד עם זיכרון טראומטי?

הפעם אשיב איך האדם אמור להתמודד עם זיכרונות לא נעימים מהעבר.

כל פעם שאדם נזכר בדברים לא נעימים שקרו לו בעבר, זה נקרא "פוסט טראומה".

ויש הרבה שיטות המתיימרות לטפל בזה, אך כולן לא עובדות.

יתכן שתשכח מהדבר, אבל בפנים יהיה זיכרון שיכול תמיד לעלות ולצוף בגלל סיטואציה מסוימת

ואז שום טיפול לא עזר באמת.

וכדי להשיג ריפוי שורשי, זה להגיע לאחדות, להגיע למקום שהזיכרון יהיה, ויחווה כטוב.

ומי שיש לו עדיין רצונות עצמיים, יפחד שיקרה לו משהו רע, והטראומה תמיד תוכל לחזור.

ומי שיגיע לחוויית האחדות לא יהיה לו רצון שדבר אחד יהיה שונה בחשיבה מהשני, הכל יהיה ללא הבדל, ואז לא יהיה רצון להרגיש טוב יותר או פחות, לא יהיה כלל הבדל בין הטוב לרע

ואז הוא יזכור את הדבר ה"טראומטי" כחוויה טובה, כיוון שיש השתוות עם המציאות.

אדם הלך ברחוב ושדדו אותו, אדם ביזו אותו, או כל דבר אחר, ועל האדם לנסות לגלות, מה הסיבה האמיתית שהדבר קרה כפי שקרה.

ומה זאת אומרת להבין מה הסיבה? אסביר:

בעולם יש שתי אפשרויות של תפישה, אפשרי המציאות, ומחויב המציאות.

וכל דבר ודבר בעולם הוא רק אפשרי המציאות!!

ואם קורה אירוע בעולם, הוא רק אפשרי שיקרה, זה לא מחויב שכלום יקרה, זה לא מחויב שחוקי הפיסיקה ימשיכו כפי שהם! האם השמש מחויב שתזרח מחר? האם אפשר לחתום על כך?

התודעה של האדם, האם תמשיך? לכאורה נדמה שכן, אבל באותה המידה יכול להיות ההפך.

ולבדוק האם אפילו תיאורטית שיכול להיות אחרת, גם אם זה נדמה לכם כמדע בדיוני.

וזה שאדם הלך במקום מסוים ונשדד, האם זה היה מחויב שישדדו אותו, לא זה לא היה מחויב

כי יש אפשרות שלא היה קורה למרות שהלך בלילה בחושך, כך עם כל דבר.

ויש אפשרות שלמרות הסיבה, לא מחייב תוצאה מסוימת.

ואיך נדע אם מחויב או לא, כל עוד יש שאלה, זה לא מחויב כי היה יכול להיות אחרת.

אפילו במדידת אש, אם נשים אש צמוד לנייר, זה מחויב שהאש תשרוף את הנייר?

לא זה לא מחויב, עצם העובדה שאתה יכול לדמיין שהנייר לא יישרף, זה כבר לא מחויב.

אם קיימת בכלל שאלה, אז עובדה שאפשר לחשוב אחרת.

האם כדור הארץ יהיה קיים או לא? אי אפשר לדעת, כי אחרת לא היתה שאלה

כי אם יש משמעות לכדור הארץ, יש אפשרות שיקרה משהו שישנה את המצב.

ומי שרוצה להתמודד...