תחושה של מועקה היא תחושה של חסר. האדם מרגיש שמשהו חסר לו. הרגש של האדם מרגיש חסר. חוסר אושר, חוסר טוב וכולי.

מועקה = תחושה של עצב פנימי = תחושה של חוסר אושר = חוסר שמחה = חוסר טוב.

לפעמים נדמה לאדם כי הוא יודע ממה נובעת המועקה ולפעמים לא ברור לאדם ממה המועקה נובעת.

כל המועקות כולן נובעות מדבר אחד, מתחושת חסר של טוב אמיתי.

בכל רגע של המציאות קיים טוב אמיתי, טוב שאינו תלוי בדבר. אם היה האדם מבין מהו הטוב האמיתי שיש ברגע הזה כפי שהוא, הרי שלא הייתה לו שום מועקה.

המועקה נובעת מכך שהאדם אינו מבין מהו הטוב האמיתי שמסתתר במציאות שלו כפי שהיא כרגע.

מועקה נובעת מחוסר ידיעה / חוסר הבנה. האדם אינו מבין את המציאות, אינו מבין מפני מה הדברים כפי שהם ולא אחרת, מהי התכלית שלשמה המציאות חייבת להיות כפי שהיא כרגע וכיו"ב.

אם היה האדם מבין את התכלית הטובה באמת שבגללה המציאות כרגע כפי שהיא, הרי שבמקום תחושה של מועקה, הוא היה מלא בתחושה של שלמות ושל אושר.

המועקה מרמזת לאדם לעשות בדק בית פנימי. בדק בית במחשבות שלו. בדק בית בהבנה שלו את המציאות. המועקות קוראות לאדם לצאת ולחפש את הפנימיות שלו, את הטוב שבו, את הטוב שבמציאות.

המועקה נובעת מחיפוש עצמי. האדם מחפש את מה שנדמה לו שהוא חסר.

מועקה מצביעה על תחושה של חסר.

אך החסר נובע מחוסר ידיעה שלמה ומחוסר הבנה שלמה ואמיתית של המציאות.

הבנה אמיתית ושלמה של מה טוב בכל דבר כפי שהוא, הבנה שלמה שהאדם מבין שלא יכול להיות טוב יותר, זה הדבר היחיד שיכול לסלק מהאדם את כל המועקות באשר הן.

מועקות נובעות מחוסר הסתכלות של האדם על עצמו דרך העיניים של המציאות.

המציאות עצמה כמציאות וכשלם אין בה שום מועקה.

אם היה האדם מסתכל על עצמו מבחוץ, מסתכל על עצמו כעל חלק מהשלם, על ידי זה גם המועקות היו נעלמות.

אך כדי שהאדם יוכל להסתכל על עצמו דרך העיניים של המציאות, ראשית כל עליו להבין את המציאות. ורק לאחר מכן הוא יוכל להסתכל על החיים כפי שהמציאות עצמה מבינה אותם.

לכן ברמה המעשית: על האדם לחקור את המועקות שלו לעומק.

על האדם לחקור מה באמת הוא רוצה? מהו טוב אמיתי? מה באמת ראוי להיקרא טוב?

על האדם לחפש את הטוב האמיתי הקיים ברגע הזה כפי שהוא.

על ידי התבוננות פנימית לעומק של המציאות, על ידי זה נוצרת הבנה, על ידי זה קיימת אחדות בין דעתו של האדם לבין המציאות כפי שהיא באמת.

ועל ידי זה המועקות נעלמות.

מועקה = תחושה של חסר = ריחוק מהשלם = החלק אינו חווה את עצמו באחדות עם השלם...