מהו פחד מוות? וממה נובע הפחד מהמוות?
מי שמפחד למות אינו יכול לחיות.
חיים עם פחד אינם חיים.
כל זמן שיש לאדם פחד כלשהו ממשהו כלשהו, הרי שהוא אינו יכול להיות מאושר בשלמות אמיתית.
כל זמן שיש לאדם פחד כלשהו, הרי שהוא מונע על ידי הפחד שלו במקום להיות מונע על ידי אהבה אמיתית.
כאשר האדם מפחד לאבד דבר כלשהו, הוא הופך להיות עבד של הדבר ושל הפחד שלו.
כל זמן שהאדם מפחד למות, הרי שמה שמניע אותו כל הזמן זה הפחד למות.
מי שיתבונן יראה כי המרדף של אנשים אחרי כסף, מהותו העיקרית היא תחושת הביטחון שהוא מספק.
ואם אדם מחפש ביטחון, הרי שיש לו פחד. ואם יש לו פחד, הרי שהוא אינו מאושר.
בעלי חיים אינם מפחדים למות.
הם לא רוצים למות ולא רצים אל המוות, אך הם אינם מפחדים למות.
בעלי חיים מפסיקים לאכול ברגע שהם שבעים.
בעלי חיים אינם חוסכים כסף למחר, אלא רק למה שצריך לאותו הרגע.
בעלי חיים אינם מוטרדים ממה שיהיה בעת זקנה.
בעלי חיים אין להם את הפחד הדמיוני של האדם מפני המוות.
ז"א בעל חיים ימנע מסכנה וממוות רק אם זה משהו שהוא הישרדות מיידית, בגלל שהוא רוצה לחיות בדיוק כמו שאדם רוצה לחיות. אך הוא לא מונע על ידי הפחד מהמוות.
הדרך הטובה ביותר לראות את זה, היא שבעלי חיים אינם צדים אלא אם כן הם מרגישים סכנה או כאשר הם רעבים.
מדוע האדם מפחד מהמוות?
האדם מפחד מהמוות מכמה סיבות.
ראשית האדם אינו יודע מה קורה אחרי המוות, ומשום כך הוא מפחד מהלא נודע.
האם הפחד מוצדק? ברור שלא. אולי המוות טוב יותר, אז מדוע לפחד ממנו?
מדוע האדם אינו יודע מה קורה אחרי המוות?
תשובה: משום שהוא אינו יודע מי הוא באמת.
האדם מפחד מהמוות רק משום שהוא אינו מבין בשלמות מהי המהות של ה"אני" שלו.
כל זמן שהאדם אינו מבין בשלמות מהי המהות של ה"אני" שלו, הרי שהוא מפחד למות.
מי שיודע בשלמות מהו ה"אני" שלו, לא מפחד למות יותר מאשר לחיות.
אדם שיודע שהוא נמצא בתוך חלום / מחשבה של המציאות, הרי שהוא אינו יכול לפחד מהמוות, מאחר שגם אם הוא יעלם, הרי שזה דומה לאדם שמתעורר מחלום אחד אל מציאות אחרת חיצונית יותר.
סיבה נוספת לכך שהאדם מפחד למות, היא משום שהוא אינו מבין מדוע הוא חי.
כאשר האדם אינו מבין מדוע הוא חי, ממילא הוא צריך סיבה למה לחיות.
ולכן האדם כ"כ מפחד מהמוות כדי שתהיה לו סיבה לחיות.
האדם הופך את החיים למטרה. ולשם כך הוא זקוק לפחד מהמוות.
אם האדם לא היה מפחד מהמוות ולא היה מבין למה הוא חי, הוא היה מרגיש שהוא מסתובב חסר מטרה.
לכן האדם החליט שהמוות הוא רע, ולכן לחיות זה טוב, ולכן התכלית של החיים היא לחיות כמה שיותר זמן. שזאת כמובן מחשבה חסרת תכלית לכשעצמה.
כי מאחר שסוף האדם למות, מה זה משנה ולמי כמה זמן הוא חי?!
אם היה האדם מבין מדוע הוא חי ומבין גם מדוע הוא מת, הרי שהוא היה נהנה באמת לחיות, כי הוא גם מבין מדוע הוא חי וגם לא מפחד מהמוות.
אחד הטריקים הנוספים של הדמיון של האדם, הוא לגרום לאדם לחשוב שהמוות הוא התכלית של החיים. דהיינו, האדם חושב שאחרי שהוא ימות אז החיים שלו יקבלו משמעות.
אך גם זאת שטות גדולה, כי אם התכלית היא מה שקורה אחרי המוות, אז מדוע המציאות יצרה את החיים עצמם. הרי היה אפשר ישר ליצור את מה שיש אחרי המוות ולדלג על החיים. המציאות הרי הייתה יכולה לברוא ישר את הסוף, אז מי צריך את כל התהליך?!
מכך שהחיים קיימים, הרי שיש משהו טוב בחיים עצמם בלי קשר לשום דבר אחר.
בכל רגע יש משהו טוב, שהוא הסיבה שבגללה האדם חי.
הסיבה לחיות היא ההנאה שיש בכל רגע של המציאות.
כאשר האדם מבין את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, הוא כבר לא מחפש סיבה למה לחיות, כי לא צריך סיבה.
כ"כ טוב שלא צריך סיבה למה לחיות.
כל זמן שהאדם אינו מבין מה טוב ברגע הזה, אז הוא אינו מבין מדוע הוא חי.
ואז או שהוא מחליט שהוא חי בשביל מחר, מה שנקרא העולם הבא והרגע הבא, או שהוא מחליט שהוא לא רוצה למות ולכן הוא צריך להתאמץ ולחיות.
אם לא היה אכפת לאדם למות והוא לא היה מבין מה טוב ברגע הזה, הוא היה מתאבד.
האדם אינו מתאבד משום שהוא מפחד למות.
אא"כ הוא מבין מה טוב ברגע הזה, שאז הוא לא יחפש לשנות אותו, דהיינו, האדם לא יתאבד מרצונו החופשי, כי אין לו רצון לשנות את המציאות בשום צורה, כי הכל מושלם.
הפחד מהמוות מחזיק את האדם לא להתאבד למרות שהוא אינו מבין מה טוב ברגע הזה.
אך מצד האמת, מי שיודע את המהות האמיתית של ה"אני" שלו, דהיינו, מי שרואה את המציאות בצורה אובייקטיבית ומסוגל להסתכל על ה"אני" של מבחוץ, אדם כזה יודע שהכל טוב כפי שהוא, גם המוות וגם החיים, אין הבדל ביניהם.
כאשר אדם מתעורר מחלום בשעת השינה, האם האדם שהיה בתוך החלום מת? ואם כן האם זה מפריע למישהו?
כשם שאין הבדל אמיתי בין חלום למציאות, כי אלו צורות שונות של מציאות, כך אין הבדל בין מוות לחיים.
רק משום שהאדם אינו מבין בוודאות מוחלטת מהו ה"אני" שלו, משום כך הוא חושש מהמוות וגם לא נהנה מהחיים.
נקודה נוספת לגבי הפחד מהמוות:
האדם כ"כ מפחד למות משום שהוא קשור רגשית לכל מיני דברים.
ילדים קטנים לדוגמא אינם מפחדים מהמוות.
ילד קטן שיבין מהו מוות בצורה אובייקטיבית, לא יפחד ממנו.
כאשר מספרים לילד קטן שמוות זה דבר גרוע שבו... זה הדבר שגורם לו לפחד...
ככל שהאדם קשור יותר רגשית ליותר דברים, כך הוא יותר מפחד למות.
האדם מפחד למות כדי לא לאבד את כל הדברים שלמענם הוא מתאמץ.
כאשר האושר של האדם תלוי בכל דבר אחר שחיצוני ל"אני" שלו, הרי שהוא יפחד למות, כי הוא אינו רוצה לאבד את הדברים החיצוניים ל"אני" שלו שגורמים לו להרגיש טוב.
אך כאשר האדם אינו תלוי רגשית בדבר מלבד בשורש הפנימי ביותר של ה"אני" שלו, הוא אינו חושש למות, מאחר שהוא תמיד יהיה וישאר במהות האמיתית שלו.
לאדם כ"כ קשה לחשוב על המוות, כי הוא מפחד לעזוב את המשפחה / העבודה / הכסף / החברים / ההנאות שחיצוניות לו וכולי.
אדם שמאושר מהקשר שלו אל השורש של התת מודע שלו, אדם כזה אינו מפחד מדבר, משום שהוא מחובר תמיד לשורש של המציאות.
כל דבר שקיים הוא חלק מהמציאות.
השורש של ה"אני" של האדם היא המציאות עצמה.
כאשר האדם מחובר למציאות ומרגיש איתה אחדות, ממילא מה שייך אצלו לפחד מהמוות.
המציאות תמיד קיימת, כך שלא שייך לפחד אם וכאשר האדם רואה את עצמו כאחד עם המציאות.
הפחד של האדם מהמוות, דומה לפחד של פיל דמיוני ורוד שנמצא בתוך דמיונו של האדם ואותו הפיל מפחד למות.
הפיל הדמיוני הורוד אינו יכול למות, כי המהות שלו היא המחשבה של האדם. והמחשבה של האדם תמשיך להתקיים גם אחרי שהאדם יפסיק לחשוב עליו. כך שהפיל הורוד עצמו לא יכול למות.
מהותו של ה"אני" של האדם, היא המציאות.
המציאות לא יכולה למות. היא תמיד הייתה קיימת ותהיה קיימת לעד. קיומה של המציאות אינו תלוי בקיומו של דבר.
כאשר האדם רואה את עצמו כחלק מהמציאות, הרי שהוא אינו מפחד מהמוות.
לפחד ממוות זה כמו שכסא יפחד שיהפכו אותו לשולחן, או לצורה אחרת של כסא אחר.
כאשר האדם מחובר אל המהות שלו, הוא מבין שמי שהוא באמת אינו יכול למות.
מקסימום אפשר לשנות צורה למשהו אחר, אך למות אי אפשר, כי מי שהאדם באמת אינו יכול למות...
050-3331-331