אליעד: עכשיו, יש נושא שנקרא אהבה עצמית. מכירים את הסיפור הזה? מה זה אומר לאהוב את עצמך?
ש: לקבל את עצמך...
אליעד: מה זה אומר לקבל את זה? החלפת את המילה במקום, לאהוב את עצמך, ללקבל את עצמך. יש שתי דרכים בלאהוב את עצמך אתה אומר, אני אוהבת את הבית. למה אני אוהב את הבית? כי... ואתה מביא סיבות. אני אוהב את האוכל. למה? כי... ואתה מביא סיבות. אז למה אני אוהב את עצמי? כי... סיבות. זה הפרוש הפשוט של "אני אוהב את עצמי."
אתה אוהב את עצמך כי... ואתה רוצה את הטוב ברוב הפעמים. והסברנו את זה, הרבה פעמים שזה סוג של, שנא עצמית. כי בעצמם אתה אומר, אני אוהב את זה בזכות, אני אוהב את זה בגלל.
עכשיו, יש לנו מושג שנקרא נטל ההוכחה. זוכרים את המושג הזה? מישהו אומר לך, אדוני, אתה חייב לי כסף. עכשיו, האם אתה תנסה לשכנע אותו, שאתה לא חייב לו כסף. או שתגיד לו, אתה חושב שאני חייב אז, תוכיח לי שאני חייב. מה עדיף לך להגיד?
להוכיח שלא רצחת. או עדיף לך, שהם יוכיחו לך, שלא רצחת. שיוכיחו הם. מה אתה צריך להסתבך? אם אין לי הוכחה, אם אין לי תיעוד איפה היית. אז אני צריך להוכיח שאני לא עשיתי? שהוא יוכיח שעשיתי. נכון?
עכשיו, הדבר הזה רלוונטי גם לסיפור של, אהבה עצמית. שימו לב, איך מתחיל כל הסיפור? המוח של האדם בא ואמור לו: "אתה לא בסדר." עכשיו, מה אתה עושה, כשהמוח אומר לך: " אתה לא מספיק טוב." מה אז קורה?
נגיד המוח שלך אומר לך אתה לא מספיק טוב כי... "אתה לא מספיק בכושר" סבבה עכשיו, מה הדיאלוג הפנימי שלך? מה אתה עושה? תשובה: לא נכון, אני כן בכושר. או אז מה אם אני לא בכשור אבל אני משהו... זה מה שקורה באופן אוטומטי אצל אנשים.
במקרה כזה, היכן נמצא נטל ההוכחה? המוח אומר לך, אתה לא טוב כי... ואז מה אתה עונה לו? לא נכון. אני כן בכושר. אני כן בסדר. גם אם אני לא בסדר בזה, אני בסדר בדברים אחרים. אז איפה ניטל ההוכחה נמצא? אצלך? או אצלו? אצלך. אתה עכשיו מנסה להוכיח, שאתה בסדר. וזה אומר, שאתה לא אוהב את עצמך. למה?
שימו לב, למשהו מעניין. עכשיו נגיד, נבוא לילד ונגיד לו תקשיב, אתה לא בסדר כי משהו... איך הוא יגיב? נגיד אתה אומר לו, אתה לא מצייר יפה. מה הוא יגיד לך? אני מצייר יפה, תראה איזה יפה ציירתי. ככול שהוא יותר קטן, הוא פחות ינסה להצטדק. שהוא יענה לך: "מה? מי? מה? מה אתה אומר?"
אוקי? עכשיו, בואו נלך רמה אחת יותר למטה. תגיעי לשולחן, תאמר לו שהוא מלוכלך. איך הוא יגיב? לא יגיב. נכון? עכשיו, הילד הוא קרוב לשולחן. מה זאת אומרת? "השולחן שלם עם עצמו." הוא כל כך שלם עצמו, שגם אם תאמר לו שהוא לא בסדר, הוא לא יבין מה אמרת, ולא יגיב.
עכשיו, בא נעבור לילד. אם תגיד לילד שהוא לא בסדר, הוא יגיב. אבל הוא ישמים את נטל ההוכחה עליך. "למה אני לא בסדר?" "מה הבעיה? למה אסור?" אתה צריך להסביר לו, למה הוא לא בסדר. ילד לא ינסה להסביר לך, למה הוא לא בסדר. הוא יבוא אותך למצב. שאתה תצטרך להסביר לו, למה הוא לא בסדר.
ש: כי אין לו תודעה?
אליעד: לא. כי אין לו בעיה עם עצמו. הוא בסדר לו עם עצמו. אתה אומר לו שהוא לא בסדר. הוא עונה לך, "למה אתה חושב, שאני לא בסדר?" כי הוא לא חושב שהוא לא בסדר. אתה מבין?
אם אתה שלם עם עצמך, ומישהו אומר לך, למה אתה עושה ככה? אז תענה לו, למה לא? שים לב לאינסטינקט, אם עכשיו מישהו ישאל אותך, למה את עושה ככה וככה. האם אתה תענה לו, כי... או תעביר את ניטל ההוכחה אליו? מה הבעיה? למה לא? מה אוטומטית אתה תעשה?
ש: תלוי בנסיבות.
אליעד: עכשיו, ישם לב, למה אתה לובש חולצה קצרה?
ש: כי חם לי.
אליעד: אוקי. למה אתה לובש חולצה, בצבע שחור?
ש: כי אני אוהב.
אליעד: אוקי. איפה יש יותר סיכוי, שתגיד לי כי... ואיפה יש יותר סיכוי שתגיד לי, למה לא? מה לדוגמה אני אשאל אותך, ותענה לי למה לא?
עכשיו ישים לב למשהו מעניין, אם אני אשאל אותך שאלה, למשהו שאתה לא כל כך שלם עם עצמך, אז זה ישתקף בזה שתצטדק. אני אומר לך, למה עשית ככה, וככה? עכשיו, אם אתה לא שלם עם עצמך, תענה: כי, וזה, ושם, סיפורים, ועניינים. גם אם אתה, תענה לי תשובות נכונות. עכשיו, ניטל ההוכחה הוא עליך. וזה אומר, שבעצם, אתה לא שלם עם עצמך.
אבל, במקרה שאתה, שלם עם עצמך. למה אתה עושה ככה, וככה? אתה עונה: למה לא? מה הבעיה? למה אתה הולך ישר, ולא עקום? למה לא? מה הבעיה? הבנו? מה שזה אומר, ילד לדוגמה, שאתה תשאל אותו, למה אתה עושה ככה? מה הוא יענה לך?
הוא לא יבין. אין לו עדיין את המקום שהוא לא בסדר, כך שהוא לא ינסה להצטדק. מה שאני אומר בזה, כשהאדם מול עצמו, בדיאלוג הפני של עצמו, כשהמוח שלך, מעביר ביקרות על עצמך. אתה לא טוב, אתה לא מוצלח, לא הפסקת., אתה לא... מביא לך הרבה האשמות.
מה בדרך כלל, האדם עושה? אומר, לא נכון. הספקתי. מנסה להצטדק, וסיפורים ועניינים. ושזה כאילו, "מאהבה עצמית." "אני אוכיח לעצמי שאני טוב." אבל, זה לא נכון. כי באהבה עצמית אמתית ביותר פנימי.
אתה אומר לחשוב, למה אתה בכלל חושב, שאתה לא טוב? איך בכלל הגעת למסקנה שאתה לא טוב? למה שתהיה לא טוב? זרוק את ההוכחה, על המוח. כשהוא אומר לך, אתה לא טוב, כי אתה לא בכושר. אוקי, קודם כול, אני בכלל לא הכושר? ואם כן, אז מה הבעיה? למה אני צריך להתנצל? שהוא יסביר מה לא בסדר.
ש: המגננה הכי טובה, היא התקפה.
אליעד: האם אתה הבטוח בזה? זה נושא אחר. אוקי, שכל אחד ישמים לב עם עצמו בנושא שלנו. כשהמוח שלך אומר לך כשאתה, לא טוב כי אתה לא מספיק חכם. עכשיו אם אתה לא מספיק חכם מה אתה עונה לו?
ש: אני כן חכם.
אליעד: ואז עכשיו, אתה מתחיל... כי אתה לא שלם עם עצמך. עכשיו, אם היית חכם מה היית עונה לו? כשהוא אמר לך: שאתה לא מספיק חכם. מה אתה עונה? עכשיו, שים לב, למשהו מעניין בהמשך של הקודם מי שחכם יש לו, שתי הנחות יסוד. אחת, שאתה לא חכם. שתיים, שזה רע. נכון?
אם אתה בא ממקום שאתה שלם עם עצמך, אז בעצם כשהוא אומר לך, שאתה לא חכם. יש לו, ראיית עולם עקובה. הכוונה שזה לא טוב, זה בכלל לא טוב להיות, לא חכם? הרצה עקובה, לא אני עקום. למה אני צריך להסתדר, שהיא תסתדר.
זה לא שכדור הארץ סובב סביב בשמש, זה שכל העולם כולו סובב סביבי. שהעולם התיישר סביבי. למה אני אמור להתיישר סביבו? זה אומר, שאתה יכול להגיד למוח שלך, אני באמת לא חכם? בכלל לא חכם? והוא יענה לך כן, בזה ובזה אתה לא חכם. תענה לו: אוקי, ו... מה הבעיה? עכשיו באהבה עצמית הפנימית, אתה זורק את נטיל ההוכחה על השני. אתה רוצה לתת דוגמה?
נגיד, שהמוח אומר לך, שאתה עצלן. למה מה הבעיה? כל פעם, שהמוח מנסה לקטוש אותך, זרוק את נטיל ההוכחה עליו. עכשיו, מה יקרה...
050-3331-331