שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺5 תגובות פורסמו: |
אליעד שלום
כשאני מבררת עם עצמי את סוגיית הייעוד אני מציבה את שתי האפשרויות הקיימות - יש ייעוד / אין ייעוד. כשאני חושבת שיש ייעוד ואני לא חיה מתוכו, אני מלקה את עצמי על כך, ובו בזמן אני חוששת שהייעוד עצמו הוא חסר תכלית.
כך שעניין היש הוא עצמו מעכב אותי מלבדוק אם יש ייעוד כן או לא.. אני אכן מוצאת שהיבטים נוספים בחיים שלי נמצאים בהמתנה בעקבות האמור. מצד שני, אם אין ייעוד? גם בגילוי הזה יש משהו מרתיע שאו אז מתוך איזו אינטראקציה ממשיכים לפעול?
אם כי יש גם בעניין זה משהו משחרר שמאפשר לחיות כפי שברצוני, ללא חובות וללא כפייה - חופש של ממש.
כלומר, דווקא באין יש משהו אולי אפילו יותר קסום.
אבל השאלה הנותרת היא "איך"? איך אני מגלה את ייעודי?
תודה.