למה בעצם משעמם לנו?

שעמום הוא מצב שבו האדם אינו מוצא עניין בפעילות שבה הוא עוסק, ומרגיש שאין לו רצון או מטרה שמניעה אותו לפעול. לפי אליעד כהן, שעמום נוצר כאשר לאדם אין רצונות או כאשר הוא אינו מזדהה עם הרצונות שלו. הוא יכול להיווצר גם כאשר האדם נמנע מלהזדהות עם רצונותיו מתוך פחד להיכשל או מתוך החשש שיהיה לו רע אם לא יצליח להגשים את מטרותיו.

לדוגמה, אדם שמשעמם לו בדרך כלל נמצא במצב שבו הוא אינו מסוגל או אינו מוכן להתחבר למטרות כלשהן. אם אותו אדם היה מזדהה עם מטרה מסוימת ורוצה אותה באמת, לא היה לו משעמם, כי הרצון היה מעסיק את מחשבתו ונותן לו מוטיבציה לפעול.

כיצד פחד מכישלון גורם לשעמום?

אליעד כהן מסביר שהרבה פעמים אנשים חווים שעמום דווקא מפני שהם חוששים להזדהות עם המטרות שלהם, וזאת מתוך פחד מפני כישלון ואכזבה. אדם שחושש להיכשל עלול להימנע מלנסות דברים חדשים או להתאמץ להשיג מטרות גדולות, ולכן הוא נכנס למצב של שעמום.

לדוגמה, אדם שיסתגר בבית ולא ינסה פעילויות חדשות בגלל הפחד להיכשל, יגיע במהרה למצב שבו אין לו כל עניין, ואין לו גם רצון שדוחף אותו לפעולה כלשהי. במצב כזה האדם ירגיש שהכל חסר משמעות ושהחיים משעממים.

איך להתמודד עם שעמום של ילדים?

כשילד אומר "משעמם לי", הכוונה בדרך כלל היא שאין לו מטרות מספיק מעניינות. ההמלצה של אליעד כהן להורים היא ללמד את הילד לא לפחד להתמודד עם אתגרים וקשיים. אם הילד ילמד להסתכל על קושי כעל הזדמנות לצמיחה ולא כמשהו שצריך להימנע ממנו, תמיד יהיה לו עניין לעסוק בו.

לדוגמה, ילד שסיים את כל המשחקים שלו וטוען שמשעמם לו, יכול למצוא אתגרים חדשים בתוך אותם משחקים. ההורה יכול לעודד אותו לשחק שוב בצורה מתוחכמת יותר או עם רמת קושי גבוהה יותר. אם הילד מסרב לכך, זה בדרך כלל סימן שהוא חושש להיכשל באתגר חדש או שמרגיש שהאתגר "קשה מדי".

מה הקשר בין קושי לשעמום?

לפי אליעד כהן, אנשים בדרך כלל נעים בין שני מצבים מנוגדים: או שקשה להם או שמשעמם להם. קושי נוצר כאשר לאדם יש רצון והוא מתקשה להגשים אותו. במצב כזה, גם אם קשה, לפחות יש עניין. לעומת זאת, אם הכל קל מדי ואין שום אתגר, האדם משתעמם במהירות.

לדוגמה, בעבודה, אם המשימות תמיד פשוטות מדי, לעובד יש סיכוי גבוה להשתעמם. מנגד, אם יש משימות קשות או מאתגרות, גם אם הן כרוכות בקושי ובמאמץ, האדם בדרך כלל לא יחווה שעמום אלא עניין, גם אם הוא עניין שמעורב ברגש שלילי.

האם כדאי לחשוב ששום דבר לא משנה?

אליעד כהן דן בשאלה האם גישת "שום דבר לא משנה" יכולה לעזור להתמודד עם פחד מכישלון, ולפיכך עם שעמום. הוא מציג שתי אפשרויות לגישה זו:

• גישה אחת אומרת בבירור "שום דבר לא משנה", ואז האדם מפסיק לפחד מכישלונות. עם זאת, בגישה זו האדם גם עלול לאבד כל מוטיבציה לפעול, כי אם באמת שום דבר לא משנה, אז אין טעם לרדוף אחר מטרות כלשהן.
• גישה שנייה מציעה שהאדם לא ידע האם הדברים באמת משנים או לא. כלומר, האדם נשאר במצב של ספק, ובמצב זה הוא יכול להמשיך לפעול, מכיוון שאולי הדברים משנים ואולי לא. ספק זה מאפשר לו להישאר פעיל, להמשיך להתנסות ולהתמודד עם אתגרים, ובכך להימנע מתחושת שעמום.

לדוגמה, אם אדם אומר "לא משנה לי כלום" אבל מרגיש רע, זה סימן שמשהו בכל זאת משנה לו. רק אם האדם באמת לא יודע האם משהו משנה או לא, הוא יכול להישאר פעיל ומעוניין בחיים, כי הוא ממשיך לבדוק ולחקור את המציאות ולא מגיע למסקנה חד - משמעית שמובילה לאדישות ולשעמום מוחלט.

איך לאזן בין "הכל משנה" ל"שום דבר לא משנה"?

האידיאל שאליעד כהן מציג הוא לא להיאחז בצורה מוחלטת ברעיון שהכל משנה או ברעיון ששום דבר לא משנה. הדרך המומלצת היא לשמור על גמישות מחשבתית, להישאר פתוח לכל האפשרויות, וכך להמשיך לגלות עניין, לשמור על מוטיבציה ולהימנע משעמום.

לדוגמה, אדם שנצמד ל"הכל משנה" עלול לפתח פחדים ולחצים, בעוד שאדם שנצמד ל"שום דבר לא משנה" עלול לאבד כל עניין ומוטיבציה. האיזון הוא להישאר עם ספק חיובי, שבו האדם בודק וחוקר ללא הרף, וזהו מצב שמאפשר התמודדות בריאה עם אתגרים, ומונע שעמום.