קל לדבר וקשה לעשות, הוא מצב שבו האדם מבין בשכלו שעליו לעשות דבר כלשהו, אך הרגש של האדם מונע ממנו לעשות זאת. המצב הזה יוצר אצל האדם את התחושה שקל לדבר ולהבין מה צריך לעשות, אך קשה לעשות זאת מבחינה רגשית. והשאלה היא, מה עושים במקרה כזה?

תשובה: כאשר נקלעים למצב שבו קל לדבר אבל קשה לעשות, במקרה כזה על האדם לנסות לעשות את מה שכן קל לו לעשות. הקושי לעשות את מה שצריך לעשות, נובע ממאבק כלשהו שיש בתוך האדם, בין המחשבות / רצונות / רגשות שלו. באדם יש כוחות שונים שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר. וכאשר כל אחד מושך לכיוון אחר, קשה להתקדם.

במקרה כזה, הדבר הטוב ביותר לעשות, הוא למצוא את הנקודה שעליה כולם מסכימים, ולנסות לעשות אותה. על האדם לנסות למצוא איזה נקודת אמת, שעליה מסכימים הרצונות המנוגדים שלו, דהיינו, גם הרגש וגם השכל, ואת הנקודה הזאת על האדם לנסות לעשות.

וכאשר האדם עושה את מה שכן קל לו לעשות, דהיינו, את נקודת האמת שעליה כולם מסכימים, הדבר הזה מאפשר לאדם להתקדם אל המטרה הסופית שלו. ובנוסף, ככל שהאדם מתקדם יותר אל המטרה הסופית, כך גם המטרה הסופית נהיית ברורה יותר וקל יותר לרגש ולשכל להגיע להסכמה.

וכאשר האדם עושה את מה שכן קל לו לעשות, דהיינו, אפילו נקודה אחת קטנה שעליה הרגש והשכל מסכימים, הצעד הקטן הזה מביא את האדם לנקודת מבט חדשה, שממנה הוא מתבונן טוב יותר על המצב, ועכשיו, יכול להיות שפתאום הוא יראה את הדברים אחרת ויגיע למסקנות חדשות.

ואחרי שהאדם מתקדם לנקודה חדשה, עכשיו על האדם לנסות לעשות התחלה חדשה. על האדם לנסות לבחון את המצב מחדש, למרות שהוא התקדם רק נקודה אחת קטנה. כי מאוד יתכן שדווקא הנקודה הקטנה הזאת,...