והפעם נדבר על העניין של חרדה חברתית. ונסביר האם חרדה חברתית היא טובה או שחרדה חברתית היא רעה? ואיך נכון להתייחס לחרדה חברתית? ונסביר גם האם אפשרי לחיות בלי חרדה חברתית? איך נוצרת חרדה חברתית? ממה נובעת חרדה חברתית? למה יש חרדה חברתית? ועוד.
אז קודם כל נגדיר, מהי חרדה חברתית? אז חרדה חברתית, היא כאשר האדם מרגיש פחד וחרדה מסיטואציות חברתיות כאלו ואחרות. זה יכול להיות פחד לנאום בפני אנשים וזה יכול להיות גם פחד ללכת ברחוב ליד בני אדם. זה יכול להיות פחד לפגוש את השכנים וזה יכול להיות פחד להעביר הרצאה. בקיצור, זה יכול להיות פחד בסיטואציות חברתיות שונות. חרדה חברתית = חרדה במצבים חברתיים = חרדה במצבים של תקשורת עם אנשים.
אז מה שצריכים לדעת, זה שחרדה חברתית זה משהו טבעי, חרדה חברתית זה בסדר גמור, חרדה חברתית זה הגיוני וחרדה חברתית זה משהו טוב שאי אפשר בלעדיו. הבעיה היא כאשר החרדה החברתית יוצאת משליטה ומקשה על האדם לחיות בצורה נורמאלית שהוא רוצה לחיות. אבל ברמת העיקרון, חרדה חברתית זה לא רק רע ואי אפשר לחיות בלי שום חרדה חברתית ואין שום אפשרות לבטל חרדה חברתית לחלוטין.
ואני אסביר. האדם הוא חיה חברתית והוא חי בתקשורת עם אנשים. האדם מושפע מאנשים והאדם מושפע ממה שחושבים עליו. וזה בסדר גמור שהאדם מרגיש חרדה מסוימת כשהוא מתקשר עם אנשים. וזה בסדר גמור שהאדם מרגיש רגשות של: אכפת לי מה חושבים עלי, אני רוצה שיאהבו אותי, אני מנסה למצוא חן בעיני הסביבה וכיו"ב.
ומאחר שמצד האמת האדם תלוי במובן מסוים במה שיחשבו עליו, לכן זה לחלוטין הגיוני שלאדם כן יהיה אכפת ממה שחושבים עליו ברמה מסוימת. וזה הגיוני שהאדם יחשוש מכך שלא יאהבו אותו וזה הגיוני שהאדם ינסה למצוא חן בעיני הסביבה שלו וזה הגיוני שהאדם יפחד מכך שיחשבו עליו דברים רעים.
וזה אפילו הגיוני שהאדם יהיה במובן מסוים גם להיות כמו זיקית, שמשנה את עורה בהתאם לסיטואציה. דהיינו, שזה הגיוני שהאדם יתאים את עצמו בהתאם לסיטואציה, בהתאם לאנשים שהוא איתם בקשר, בהתאם לדינאמיקה הקבוצתית, בהתאם להעדפות של האנשים שהוא איתם בקשר, בהתאם לסוג התקשורת שיש לו עם האנשים שהוא איתם בקשר.
וזה בסדר גמור שהאדם יאמץ לעצמו כל מיני דמויות, בהתאם לסיטואציה, כמו זיקית. וברומא תהיה רומאי. וזה בסדר גמור והגיוני להתלבש בקוד לבוש מסוים וזה בסדר גמור לשים בושם בהתאם לאירוע וזה בסדר גמור להשתמש במילים מסוימות ובצורת דיבור מסוימת בהתאם לסיטואציה. שכל הדברים האלו, נובעים מכך שהאדם רוצה למצוא חן בעיני הסביבה שלו, אז הוא מתאים את הלבוש, מראה, דיבור וכיו"ב שלו, בהתאם לסיטואציה.
ואם לאדם לא היתה שום חרדה חברתית, אולי הוא היה רץ ערום ברחוב בדרך לבית המשוגעים. ולאדם אין חרדה חברתית מהקירות בבית שלו, או מבעלי החיים בסביבתו. אבל בהחלט כן הגיוני שלאדם יהיה אכפת מה שחושבים עליו.
אלא מה? שהבעיה מתחילה, כאשר האדם ממש סובל מהחרדה החברתית שלו, כאשר החרדה החברתית הופכת להיות קיצונית ולא בצדק. כאשר החרדה החברתית של האדם מפריעה לו לתפקד בחיי היום יום, כמו שהוא רוצה, שאז הגיוני שהאדם ילמד לשלוט בחרדה החברתית שלו.
לסיכום: חרדה חברתית זה גם טוב, במינון מסוים. ולא כל חרדה חברתית זה רע, וזה שאכפת לך ממה שחושבים עליך, זה לא רק רע. אבל כן הגיוני ללמוד לשלוט בעוצמת החרדה ולשלוט בעוצמת הפחד שיש לך מבני אדם, כדי שתוכל לחיות חיים שהם יותר כרצונך, כמו שהסברתי גם כאן חרדה חברתית.
אז קודם כל נגדיר, מהי חרדה חברתית? אז חרדה חברתית, היא כאשר האדם מרגיש פחד וחרדה מסיטואציות חברתיות כאלו ואחרות. זה יכול להיות פחד לנאום בפני אנשים וזה יכול להיות גם פחד ללכת ברחוב ליד בני אדם. זה יכול להיות פחד לפגוש את השכנים וזה יכול להיות פחד להעביר הרצאה. בקיצור, זה יכול להיות פחד בסיטואציות חברתיות שונות. חרדה חברתית = חרדה במצבים חברתיים = חרדה במצבים של תקשורת עם אנשים.
אז מה שצריכים לדעת, זה שחרדה חברתית זה משהו טבעי, חרדה חברתית זה בסדר גמור, חרדה חברתית זה הגיוני וחרדה חברתית זה משהו טוב שאי אפשר בלעדיו. הבעיה היא כאשר החרדה החברתית יוצאת משליטה ומקשה על האדם לחיות בצורה נורמאלית שהוא רוצה לחיות. אבל ברמת העיקרון, חרדה חברתית זה לא רק רע ואי אפשר לחיות בלי שום חרדה חברתית ואין שום אפשרות לבטל חרדה חברתית לחלוטין.
ואני אסביר. האדם הוא חיה חברתית והוא חי בתקשורת עם אנשים. האדם מושפע מאנשים והאדם מושפע ממה שחושבים עליו. וזה בסדר גמור שהאדם מרגיש חרדה מסוימת כשהוא מתקשר עם אנשים. וזה בסדר גמור שהאדם מרגיש רגשות של: אכפת לי מה חושבים עלי, אני רוצה שיאהבו אותי, אני מנסה למצוא חן בעיני הסביבה וכיו"ב.
ומאחר שמצד האמת האדם תלוי במובן מסוים במה שיחשבו עליו, לכן זה לחלוטין הגיוני שלאדם כן יהיה אכפת ממה שחושבים עליו ברמה מסוימת. וזה הגיוני שהאדם יחשוש מכך שלא יאהבו אותו וזה הגיוני שהאדם ינסה למצוא חן בעיני הסביבה שלו וזה הגיוני שהאדם יפחד מכך שיחשבו עליו דברים רעים.
וזה אפילו הגיוני שהאדם יהיה במובן מסוים גם להיות כמו זיקית, שמשנה את עורה בהתאם לסיטואציה. דהיינו, שזה הגיוני שהאדם יתאים את עצמו בהתאם לסיטואציה, בהתאם לאנשים שהוא איתם בקשר, בהתאם לדינאמיקה הקבוצתית, בהתאם להעדפות של האנשים שהוא איתם בקשר, בהתאם לסוג התקשורת שיש לו עם האנשים שהוא איתם בקשר.
וזה בסדר גמור שהאדם יאמץ לעצמו כל מיני דמויות, בהתאם לסיטואציה, כמו זיקית. וברומא תהיה רומאי. וזה בסדר גמור והגיוני להתלבש בקוד לבוש מסוים וזה בסדר גמור לשים בושם בהתאם לאירוע וזה בסדר גמור להשתמש במילים מסוימות ובצורת דיבור מסוימת בהתאם לסיטואציה. שכל הדברים האלו, נובעים מכך שהאדם רוצה למצוא חן בעיני הסביבה שלו, אז הוא מתאים את הלבוש, מראה, דיבור וכיו"ב שלו, בהתאם לסיטואציה.
ואם לאדם לא היתה שום חרדה חברתית, אולי הוא היה רץ ערום ברחוב בדרך לבית המשוגעים. ולאדם אין חרדה חברתית מהקירות בבית שלו, או מבעלי החיים בסביבתו. אבל בהחלט כן הגיוני שלאדם יהיה אכפת מה שחושבים עליו.
אלא מה? שהבעיה מתחילה, כאשר האדם ממש סובל מהחרדה החברתית שלו, כאשר החרדה החברתית הופכת להיות קיצונית ולא בצדק. כאשר החרדה החברתית של האדם מפריעה לו לתפקד בחיי היום יום, כמו שהוא רוצה, שאז הגיוני שהאדם ילמד לשלוט בחרדה החברתית שלו.
לסיכום: חרדה חברתית זה גם טוב, במינון מסוים. ולא כל חרדה חברתית זה רע, וזה שאכפת לך ממה שחושבים עליך, זה לא רק רע. אבל כן הגיוני ללמוד לשלוט בעוצמת החרדה ולשלוט בעוצמת הפחד שיש לך מבני אדם, כדי שתוכל לחיות חיים שהם יותר כרצונך, כמו שהסברתי גם כאן חרדה חברתית.
050-3331-331