4:49מחשבה טורדנית מסוכנת, אוהבת להסתכן, דחף להסתכן, אובססיה מסוכנת, מחשבה מסוכנת, לוקחת סיכונים, התגרות במוות, מחשבה טורדנית, מחשבה אובססיבית, ocd, או סי די, מחשבה כפייתית
מדוע אנשים מסתכנים ונוגעים בחוט חשמל חשוף?
אנשים רבים מוצאים את עצמם לעיתים במצבים שבהם הם פועלים בניגוד להיגיון הברור, כמו למשל במקרה שבו אדם רואה חוט חשמל חשוף בבית, ניגש אליו ואף נוגע בו בכוונה. במבט ראשוני, נראה שהאדם הזה מתגרה במוות ומנסה לבחון את גורלו, אך לפי אליעד כהן, הסיבה לפעולה זו שונה לחלוטין.
הסיבה האמיתית לכך שהאדם מסתכן היא לא בגלל שהוא רוצה למות או מפני שהוא חסר פחד, אלא דווקא מתוך הפחד העמוק שלו ממוות. כאשר האדם מבחין בסכנה פוטנציאלית, המוח שלו נכנס למצב של מחשבה טורדנית ואובססיבית: "יש פה סכנה בבית, אתה עלול למות מזה". המחשבה הזו חוזרת ומטרידה אותו ללא הפסקה, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל להתרכז בדברים אחרים כמו לאכול ארוחת צהריים.
מהי הסיבה לכך שאנשים בוחרים לבדוק דווקא סכנות לא ודאיות?
אליעד מסביר שאם האדם היה בטוח לחלוטין שאין סכנה בחוט החשמל, הוא כלל לא היה מתעניין בו. מנגד, אם הוא היה בטוח ב - 100% שהסכנה ממשית ושהחוט יהרוג אותו, הוא בוודאות לא היה מתקרב אליו. האדם בוחר לבדוק דווקא את הדברים שבהם קיים ספק אם הם מסוכנים או לא, וזאת כדי להשקיט את המחשבה הטורדנית שאינה מאפשרת לו מנוחה.
לדוגמה, אם האדם נגע בחוט ולא נפגע, המוח עדיין עשוי לטעון: "לא התחשמלת כי לא עמדת על רגל אחת, או כי לא נגעת בכפכפים הנכונים". כך הוא נכנס למעגל אינסופי של בדיקות חוזרות ונשנות - מה שהופך את ההתנהגות למאפיין ברור של OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).
כיצד מחשבה אובססיבית מובילה לסכנת חיים ממשית?
אליעד כהן מדגיש נקודה קריטית: האדם שמתמודד עם מחשבה אובססיבית ופחד קיצוני מהמוות לא באמת מעוניין למות, אלא להפך - הוא כה מפחד מהמוות עד שהוא חייב לבדוק כל הזמן האם הסכנה קיימת או לא. למרבה האירוניה, פעולות הבדיקה החוזרות ונשנות הללו הן בדיוק מה שמסכן אותו בפועל, כיוון שמתישהו אחת הבדיקות עלולה להיות קטלנית באמת.
הסכנה היא תוצאה ישירה של הצורך הכפייתי להוכיח שוב ושוב שאין סכנה ממשית - מצב שיוצר לופ אינסופי של בדיקות וסיכונים הולכים וגוברים.
מהי הדרך הנכונה לטפל במחשבות טורדניות על סכנה?
לדברי אליעד, הטיפול היעיל ביותר לא טמון בניסיון להוכיח לעצמך שוב ושוב שאין סכנה. הדרך הזו רק מנציחה את המעגל הטורדני של בדיקות חוזרות ונשנות. במקום זאת, יש לפנות לפתרון אחר לחלוטין - לא ניסיון להרגיע את הפחד, אלא לוותר עליו. כלומר, על האדם להגיע למצב נפשי שבו הוא אומר לעצמו בכנות: "לא אכפת לי שיש סכנה, לא אכפת לי אם אני אמות".
ברגע שהאדם מצליח באמת לשחרר את עצמו מהפחד למות, הכוח של המחשבה הטורדנית מתפוגג. הפחד לא ינהל אותו יותר, ולכן הוא לא ירגיש צורך לחזור ולבדוק שוב ושוב את הסכנות.
איך לשמור על איזון בין שחרור מהפחד ממוות לבין רצון לחיות?
חשוב להדגיש שאליעד מזהיר מפני פרשנות לא נכונה של הגישה הזו. המטרה אינה לגרום לאדם להפסיק לשמור על עצמו או לגרום לו לרצות למות בפועל. על כן, יש צורך לשמור על גישה מאוזנת ובריאה: מצד אחד לא לפחד מהמוות, אך מצד שני להמשיך ולרצות לחיות. האדם צריך למצוא נקודת איזון שבה הוא מפסיק לפחד בצורה אובססיבית, אך עדיין דואג לבטיחותו ואינו עושה פעולות שיגרמו לפגיעה אמיתית בחייו.
במילים פשוטות: "לא לפחד למות, אך עדיין לרצות לחיות". איזון זה הוא המפתח האמיתי לשחרור מהמחשבות הכפייתיות והסיכון העצמי הנלווה אליהן.
לסיכום, כיצד לשחרר מחשבה אובססיבית על סכנה בבית?
לסיכום, הדרך היחידה להשתחרר באמת ממחשבות טורדניות וכפייתיות על סכנה בבית היא על ידי שחרור מהפחד עצמו, ולא על ידי בדיקות חוזרות. ככל שהאדם משתחרר מהאובססיה של "האם אני אמות מזה או לא", הוא פחות מסתכן בפועל, והמחשבות הטורדניות מאבדות מכוחן.
אליעד כהן מדגיש שהשיטה הנכונה היא לא להרגיע את הפחד, אלא לוותר עליו לחלוטין, באופן שלא יסכן את חייו של האדם, אלא דווקא יאפשר לו לחיות בביטחון ובשלווה אמיתית.
אנשים רבים מוצאים את עצמם לעיתים במצבים שבהם הם פועלים בניגוד להיגיון הברור, כמו למשל במקרה שבו אדם רואה חוט חשמל חשוף בבית, ניגש אליו ואף נוגע בו בכוונה. במבט ראשוני, נראה שהאדם הזה מתגרה במוות ומנסה לבחון את גורלו, אך לפי אליעד כהן, הסיבה לפעולה זו שונה לחלוטין.
הסיבה האמיתית לכך שהאדם מסתכן היא לא בגלל שהוא רוצה למות או מפני שהוא חסר פחד, אלא דווקא מתוך הפחד העמוק שלו ממוות. כאשר האדם מבחין בסכנה פוטנציאלית, המוח שלו נכנס למצב של מחשבה טורדנית ואובססיבית: "יש פה סכנה בבית, אתה עלול למות מזה". המחשבה הזו חוזרת ומטרידה אותו ללא הפסקה, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל להתרכז בדברים אחרים כמו לאכול ארוחת צהריים.
מהי הסיבה לכך שאנשים בוחרים לבדוק דווקא סכנות לא ודאיות?
אליעד מסביר שאם האדם היה בטוח לחלוטין שאין סכנה בחוט החשמל, הוא כלל לא היה מתעניין בו. מנגד, אם הוא היה בטוח ב - 100% שהסכנה ממשית ושהחוט יהרוג אותו, הוא בוודאות לא היה מתקרב אליו. האדם בוחר לבדוק דווקא את הדברים שבהם קיים ספק אם הם מסוכנים או לא, וזאת כדי להשקיט את המחשבה הטורדנית שאינה מאפשרת לו מנוחה.
לדוגמה, אם האדם נגע בחוט ולא נפגע, המוח עדיין עשוי לטעון: "לא התחשמלת כי לא עמדת על רגל אחת, או כי לא נגעת בכפכפים הנכונים". כך הוא נכנס למעגל אינסופי של בדיקות חוזרות ונשנות - מה שהופך את ההתנהגות למאפיין ברור של OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).
כיצד מחשבה אובססיבית מובילה לסכנת חיים ממשית?
אליעד כהן מדגיש נקודה קריטית: האדם שמתמודד עם מחשבה אובססיבית ופחד קיצוני מהמוות לא באמת מעוניין למות, אלא להפך - הוא כה מפחד מהמוות עד שהוא חייב לבדוק כל הזמן האם הסכנה קיימת או לא. למרבה האירוניה, פעולות הבדיקה החוזרות ונשנות הללו הן בדיוק מה שמסכן אותו בפועל, כיוון שמתישהו אחת הבדיקות עלולה להיות קטלנית באמת.
הסכנה היא תוצאה ישירה של הצורך הכפייתי להוכיח שוב ושוב שאין סכנה ממשית - מצב שיוצר לופ אינסופי של בדיקות וסיכונים הולכים וגוברים.
מהי הדרך הנכונה לטפל במחשבות טורדניות על סכנה?
לדברי אליעד, הטיפול היעיל ביותר לא טמון בניסיון להוכיח לעצמך שוב ושוב שאין סכנה. הדרך הזו רק מנציחה את המעגל הטורדני של בדיקות חוזרות ונשנות. במקום זאת, יש לפנות לפתרון אחר לחלוטין - לא ניסיון להרגיע את הפחד, אלא לוותר עליו. כלומר, על האדם להגיע למצב נפשי שבו הוא אומר לעצמו בכנות: "לא אכפת לי שיש סכנה, לא אכפת לי אם אני אמות".
ברגע שהאדם מצליח באמת לשחרר את עצמו מהפחד למות, הכוח של המחשבה הטורדנית מתפוגג. הפחד לא ינהל אותו יותר, ולכן הוא לא ירגיש צורך לחזור ולבדוק שוב ושוב את הסכנות.
איך לשמור על איזון בין שחרור מהפחד ממוות לבין רצון לחיות?
חשוב להדגיש שאליעד מזהיר מפני פרשנות לא נכונה של הגישה הזו. המטרה אינה לגרום לאדם להפסיק לשמור על עצמו או לגרום לו לרצות למות בפועל. על כן, יש צורך לשמור על גישה מאוזנת ובריאה: מצד אחד לא לפחד מהמוות, אך מצד שני להמשיך ולרצות לחיות. האדם צריך למצוא נקודת איזון שבה הוא מפסיק לפחד בצורה אובססיבית, אך עדיין דואג לבטיחותו ואינו עושה פעולות שיגרמו לפגיעה אמיתית בחייו.
במילים פשוטות: "לא לפחד למות, אך עדיין לרצות לחיות". איזון זה הוא המפתח האמיתי לשחרור מהמחשבות הכפייתיות והסיכון העצמי הנלווה אליהן.
לסיכום, כיצד לשחרר מחשבה אובססיבית על סכנה בבית?
לסיכום, הדרך היחידה להשתחרר באמת ממחשבות טורדניות וכפייתיות על סכנה בבית היא על ידי שחרור מהפחד עצמו, ולא על ידי בדיקות חוזרות. ככל שהאדם משתחרר מהאובססיה של "האם אני אמות מזה או לא", הוא פחות מסתכן בפועל, והמחשבות הטורדניות מאבדות מכוחן.
אליעד כהן מדגיש שהשיטה הנכונה היא לא להרגיע את הפחד, אלא לוותר עליו לחלוטין, באופן שלא יסכן את חייו של האדם, אלא דווקא יאפשר לו לחיות בביטחון ובשלווה אמיתית.
- איך להתמודד עם מחשבה טורדנית?
- מהי מחשבה כפייתית?
- איך להפסיק אובססיה מסוכנת?
- מה הקשר בין OCD לסכנה ממשית?
- מדוע אנשים מתגרים במוות?
- איך לטפל במחשבות אובססיביות?
מה גורם לאנשים להסתכן ולגעת בחוט חשמל חשוף?
כאשר אדם יושב בבית ופתאום מבחין שחוט חשמל חשוף זז ממקומו, הוא עשוי להתקרב אליו ואף לגעת בו בכוונה, אף שהוא מודע היטב לסכנה. לכאורה, נראה שהאדם "מתגרה במוות" ומנסה לבחון את גבולות הגורל, אך הסיבה האמיתית לכך שונה לחלוטין. המעשה הזה אינו נובע מרצון אמיתי למות או מחוסר פחד, אלא דווקא מהסיבה ההפוכה - הפחד העמוק והאובססיבי שלו ממוות, עד כדי כך שהמחשבה על הסכנה לא מאפשרת לו להתרכז בשום פעולה אחרת, כמו אכילת ארוחת צהריים.
מדוע האדם בוחר לגעת דווקא במה שמסכן אותו?
כדי להבין לעומק מדוע האדם פועל כך, אליעד מסביר כי אם האדם היה בטוח לגמרי שאין שום סכנה בחוט החשמל החשוף, הוא לא היה מתעניין בכלל בלגעת בו, כיוון שאין בכך כל ריגוש או משמעות. מנגד, אילו היה משוכנע ב - 100% שזה יהרוג אותו, גם אז הוא היה נמנע לחלוטין מלגעת. אך בגלל שהמצב לא ודאי והוא נמצא בספק, נוצרת אצלו מחשבה טורדנית: המוח שלו חוזר ואומר לו, "יש פה סכנה, אתה עלול למות מזה." המחשבה הטורדנית הזו לא מאפשרת לו מנוחה, ולכן האדם חייב להוכיח למוחו שאין סכנה ממשית על ידי בדיקה בפועל.
לדוגמה, לאחר שהוא נוגע בחוט ולא מתחשמל, המוח עשוי לומר לו "זה לא הרג אותך כי לא עמדת על רגל אחת, " או "לא נגעת בצורה הנכונה, " או "לא נגעת עם כפכפים מסוימים, " וכך נוצר לופ אינסופי של בדיקות חוזרות ונשנות - תופעה קלאסית של OCD, או הפרעה טורדנית כפייתית.
כיצד מחשבה טורדנית מובילה לסיכון חיים ממשי?
אליעד מדגיש שלמרות שהאדם לא רוצה למות, הפחד הקיצוני שלו ממוות מאלץ אותו לוודא כל הזמן שהוא לא ימות, ובכך הוא מסתכן שוב ושוב. האדם מתמודד עם אובססיה מסוכנת, שמתבטאת במחשבה כפייתית ומעשים מסוכנים חוזרים, ומתישהו עלול אף באמת למות עקב כך. הסכנה נובעת דווקא מהניסיון האובססיבי להוכיח שוב ושוב את חוסר הסכנה.
מהי הדרך לטיפול במחשבה טורדנית ואובססיבית על סכנת מוות?
הטיפול שאליעד מציע לא מתמקד בשכנוע האדם שאין שום סכנה בבית. הדרך הנכונה להתמודד עם המחשבה הטורדנית והאובססיה היא לא בניסיון להוכיח שוב ושוב שהוא לא ימות, אלא להפוך את הפחד לפחות משמעותי. במקום לנסות להרגיע את המוח בכך שאומרים "אין סכנה, " האדם צריך להגיע למצב שבו הוא אומר, "לא אכפת לי אם יש סכנה, לא אכפת לי למות." ברגע שהאדם מפסיק לפחד כל כך מהמוות, המחשבה הטורדנית מאבדת מכוחה, וכך הוא יכול להשתחרר מהאובססיה.
כיצד לשמור על האיזון בין חוסר פחד למות לבין רצון לחיות?
אליעד מדגיש כי למרות שהפתרון למחשבה הטורדנית הוא לא לפחד ממוות, יש צורך לשמור על איזון כדי שהאדם לא יפרש את ההסבר בצורה שגויה ויפגע בעצמו בפועל או יימנע מפעולות שיכולות להגן עליו. לכן יש צורך בגישה מאוזנת של "לא לפחד למות, אך עדיין לרצות לחיות, " כדי שהפתרון יהיה בריא ונכון, ולא יסכן אותו מעבר לנדרש.
לסיכום, מהו הפתרון למחשבות טורדניות על סכנה בבית?
לפי אליעד, הדרך לשחרור ממחשבות כפייתיות שמובילות לסיכון עצמי היא להגיע למצב של שחרור מהפחד למות, ולא למצב של בדיקות חוזרות ונשנות שמגבירות את הסיכון. השחרור מהפחד, במקום ההוכחה שאין סכנה, הוא המפתח להתמודדות יעילה ונכונה עם מחשבות טורדניות ואובססיות מסוכנות.
כאשר אדם יושב בבית ופתאום מבחין שחוט חשמל חשוף זז ממקומו, הוא עשוי להתקרב אליו ואף לגעת בו בכוונה, אף שהוא מודע היטב לסכנה. לכאורה, נראה שהאדם "מתגרה במוות" ומנסה לבחון את גבולות הגורל, אך הסיבה האמיתית לכך שונה לחלוטין. המעשה הזה אינו נובע מרצון אמיתי למות או מחוסר פחד, אלא דווקא מהסיבה ההפוכה - הפחד העמוק והאובססיבי שלו ממוות, עד כדי כך שהמחשבה על הסכנה לא מאפשרת לו להתרכז בשום פעולה אחרת, כמו אכילת ארוחת צהריים.
מדוע האדם בוחר לגעת דווקא במה שמסכן אותו?
כדי להבין לעומק מדוע האדם פועל כך, אליעד מסביר כי אם האדם היה בטוח לגמרי שאין שום סכנה בחוט החשמל החשוף, הוא לא היה מתעניין בכלל בלגעת בו, כיוון שאין בכך כל ריגוש או משמעות. מנגד, אילו היה משוכנע ב - 100% שזה יהרוג אותו, גם אז הוא היה נמנע לחלוטין מלגעת. אך בגלל שהמצב לא ודאי והוא נמצא בספק, נוצרת אצלו מחשבה טורדנית: המוח שלו חוזר ואומר לו, "יש פה סכנה, אתה עלול למות מזה." המחשבה הטורדנית הזו לא מאפשרת לו מנוחה, ולכן האדם חייב להוכיח למוחו שאין סכנה ממשית על ידי בדיקה בפועל.
לדוגמה, לאחר שהוא נוגע בחוט ולא מתחשמל, המוח עשוי לומר לו "זה לא הרג אותך כי לא עמדת על רגל אחת, " או "לא נגעת בצורה הנכונה, " או "לא נגעת עם כפכפים מסוימים, " וכך נוצר לופ אינסופי של בדיקות חוזרות ונשנות - תופעה קלאסית של OCD, או הפרעה טורדנית כפייתית.
כיצד מחשבה טורדנית מובילה לסיכון חיים ממשי?
אליעד מדגיש שלמרות שהאדם לא רוצה למות, הפחד הקיצוני שלו ממוות מאלץ אותו לוודא כל הזמן שהוא לא ימות, ובכך הוא מסתכן שוב ושוב. האדם מתמודד עם אובססיה מסוכנת, שמתבטאת במחשבה כפייתית ומעשים מסוכנים חוזרים, ומתישהו עלול אף באמת למות עקב כך. הסכנה נובעת דווקא מהניסיון האובססיבי להוכיח שוב ושוב את חוסר הסכנה.
מהי הדרך לטיפול במחשבה טורדנית ואובססיבית על סכנת מוות?
הטיפול שאליעד מציע לא מתמקד בשכנוע האדם שאין שום סכנה בבית. הדרך הנכונה להתמודד עם המחשבה הטורדנית והאובססיה היא לא בניסיון להוכיח שוב ושוב שהוא לא ימות, אלא להפוך את הפחד לפחות משמעותי. במקום לנסות להרגיע את המוח בכך שאומרים "אין סכנה, " האדם צריך להגיע למצב שבו הוא אומר, "לא אכפת לי אם יש סכנה, לא אכפת לי למות." ברגע שהאדם מפסיק לפחד כל כך מהמוות, המחשבה הטורדנית מאבדת מכוחה, וכך הוא יכול להשתחרר מהאובססיה.
כיצד לשמור על האיזון בין חוסר פחד למות לבין רצון לחיות?
אליעד מדגיש כי למרות שהפתרון למחשבה הטורדנית הוא לא לפחד ממוות, יש צורך לשמור על איזון כדי שהאדם לא יפרש את ההסבר בצורה שגויה ויפגע בעצמו בפועל או יימנע מפעולות שיכולות להגן עליו. לכן יש צורך בגישה מאוזנת של "לא לפחד למות, אך עדיין לרצות לחיות, " כדי שהפתרון יהיה בריא ונכון, ולא יסכן אותו מעבר לנדרש.
לסיכום, מהו הפתרון למחשבות טורדניות על סכנה בבית?
לפי אליעד, הדרך לשחרור ממחשבות כפייתיות שמובילות לסיכון עצמי היא להגיע למצב של שחרור מהפחד למות, ולא למצב של בדיקות חוזרות ונשנות שמגבירות את הסיכון. השחרור מהפחד, במקום ההוכחה שאין סכנה, הוא המפתח להתמודדות יעילה ונכונה עם מחשבות טורדניות ואובססיות מסוכנות.
- איך להתמודד עם מחשבה טורדנית?
- מהי מחשבה כפייתית?
- איך להפסיק אובססיה מסוכנת?
- מה הקשר בין OCD לסכנה ממשית?
- מדוע אנשים מתגרים במוות?
- איך לטפל במחשבות אובססיביות?
אז המעשה שהיה כך היה בן אדם יושב בבית, עד כאן הגיוני? הגיוני ואז נגיד פתאום הוא רואה חוט חשמל נגיד זז מהמקום בסדר ואז מה שהוא עושה ניגש לחוט חשמל ונוגע בו, חוט חשמל חשוף כאילו נגיד שקע נתלש מתחיל לגעת בו ולא מתחשמל אוקי לא שיש לו כוחות על הוא פשוט נוגע בו בצורה שהוא לא יתחשמל. עכשיו כמובן שהוא משחק עם המזל כי מתישהו הוא ימות, מתישהו הוא ימות מהסיפור בנוסף זה גם סוג של OCD כי יש לו אובססיה כזאת לגעת בחשמלי אוקי.
ש: דיברנו על זה.
אליעד: אני יודע שדיברנו על זה, מה דיברנו על זה מה זכור לך. איך מנתחים את זה?
ש: שהוא בא להראות שלא אכפת לו למות משהו כזה.
אליעד: לא יש גרסה אחרת לאירועים.
ש: שהוא בכלל מפחד למות.
אליעד: כן ש...?
ש: שהוא יותר מדי מפחד למות.
אליעד: אז בא נראה שנייה אז מה האמת בא נראה את האמת, אם הבן אדם היה בטוח במאה אחוז שזה לא יכול להרוג אותו הוא לא היה נוגע בזה, אוקי מנתחים עם בן אדם מגלים ככה אם הוא היה בטוח שזה לא יכול להרוג אותו הוא לא נוגע בזה זה לא מעניין אותו אם הוא היה בטוח במאה אחוז שזה יכול להרוג אותו הוא גם לא היה נוגע בזה, הוא נוגע בדברים שיש לו ספק אם הם יכולים להרוג אותו או לא ועד היום הם לא הרגו אותו.
בסדר עכשיו השאלה היא למה הוא נוגע בהם אז מה התשובה? התשובה היא כדלקמן, הוא רואה חוט חשוף חשמל חשוף ואז המוח שלו אומר לו "אתה יודע זה יכול להרוג אותך" ואז הוא אומר למוח שלו "לא זה לא יכול להרוג אותי זה לא יהרוג אותי" ואז הוא ממשיך להסתובב בבית והמוח אומר לו "לא יש פה סכנה זה יכול להרוג אותך" ואז הוא בא לאכול ארוחת צהריים והמוח אומר לו "אדוני יש פה סכנה בבית זה יכול להרוג אותך"ואז הוא לא יכול לאכול ארוחת צהריים אז הוא אומר למוח "תקשיב בוא ניגע בזה תראה זה לא יכול להרוג אותי תן לאכול צהריים".
ויש מקרים הרבה יותר קשים שהבן אדם נגע בחוט ואז המוח אמר לו "כן אבל זה לא הרג אותך כי לא עמדת על רגל אחת עכשיו תשים את הכפכפים השניים ואז תבדוק, יש לך פה סכנה בבית איך אתה יכול לאכול צהריים" ואז הוא צריך לבדוק "מה קורה אם נגעתי בזה ובזה אם זה יהרוג אותי או לא" וזה לופ שלא יוצאים ממנו. זאת אומרת הבן אדם נוגע בחוט חשמל או מסתכן מהמחשבה שלו הוא כל כך מפחד ממה יקרה לו אם הוא ימות שבגלל זה הוא לא יכול להתרכז בדברים אחרים.
עכשיו הוא לא רוצה למות אבל הוא כל כך מוטרד מזה שהוא חייב לוודא שהוא לא ימות, אוקי ומתישהו הוא כנראה ימות אם הוא יבדוק יותר מדי "אם אני אמות או לא" מתישהו הוא ימות. ולכן מה הדרך לטפל בזה? הדרך לטפל בזה היא כדלקמן, כאשר המוח אומר לך "תקשיב אתה חייב לגעת בזה כדי שלא תמות וכי זה מטריד אותך אם תמות או לא" התשובה הדרך לברוך מהמחשבה היא לא על ידי זה שאתה מוכיח למוח שאתה לא תמות מזה על ידי זה שאתה משכנע את המוח "לא אכפת לי למות מזה".
זה הרעיון כי אתה תצליח לקחת את המחשבה שמטרידה אותך "תקשיב יש לך סכנה בבית" אתה תצליח להיפטר מהמחשבה הזאת או על ידי שתגיד "טוב אין לי סכנה בבית כי נגעתי בזה ולא נהרגתי" או על ידי שתגיד "לא אכפת לי שיש לי סכנה בבית כי לא אכפת לי למות" שזה הפתרון היותר נכון. הבנו?
ש: בטוח הוא חושב על פחד ממוות כאילו אבל לא יכול להיות שזה יהיה משהו אחר.
אליעד: יכול להיות אתה צודק יכול להיות, מה שבדקנו זה מה שהיה.
ש: אז תקשיב אני נכשלתי בשני המבחנים אני הייתי בשיעור הזה, אני זוכרת ואני לא זוכרת את הפתרון בכלל ואני לא זוכרת את הרעיון.
אליעד: ובאיזה מבחן הצלחת?
ש1: ועדיין לא הבנת.
ש2: ועדיין לא הבנתי כן גם הייתי וגם לא הבנתי.
אליעד: לא אני מדבר על עכשיו שגם מה שדיברנו עכשיו לא הבנת.
ש: שבוע הבא אני לא אבין עוד פעם.
אליעד: את הבנת מה דיברנו עכשיו מה הבנת תסבירי?
ש: שאנחנו לא פוסלים לו את המחשבה כאילו יש מחשבה שיש לו בבית משהו שיכול להרוג אותו והמחשבה הזאת לא נותנת לו מנוחה.
אליעד: כן.
ש: ואנחנו לא פוסלים לו את המחשבה הזאת ואומרים לו "תקשיב זה לא יכול להרוג אותך" אנחנו מביאים אותו למקום שהוא יגיד "וואלה לא אכפת לי אם זה יהרוג אותי".
אליעד: כמובן שבכל הדברים האלה כשמסבירים את זה לאנשים "מה אכפת לך למות זה וזה" תמיד צריך לשמור על הגבול שהוא לא ילך להתאבד שהוא לא ילך בקטע שהוא באמת יהרוג את עצמו או שלא ימנע איזה, לכן צריך לשמור על האיזון של "אוקי אל תפחד למות אבל תרצה למות" זה גם כן סוג של פרספקטיבה.
ש: בסדר רק שגם יהיה כאילו אכפת לו.
אליעד: בסדר רק חידדתי אמרתי גם את הסיפור הזה. טוב הבנו?
ש: ואל תנסו את זה בבית.
ש: דיברנו על זה.
אליעד: אני יודע שדיברנו על זה, מה דיברנו על זה מה זכור לך. איך מנתחים את זה?
ש: שהוא בא להראות שלא אכפת לו למות משהו כזה.
אליעד: לא יש גרסה אחרת לאירועים.
ש: שהוא בכלל מפחד למות.
אליעד: כן ש...?
ש: שהוא יותר מדי מפחד למות.
אליעד: אז בא נראה שנייה אז מה האמת בא נראה את האמת, אם הבן אדם היה בטוח במאה אחוז שזה לא יכול להרוג אותו הוא לא היה נוגע בזה, אוקי מנתחים עם בן אדם מגלים ככה אם הוא היה בטוח שזה לא יכול להרוג אותו הוא לא נוגע בזה זה לא מעניין אותו אם הוא היה בטוח במאה אחוז שזה יכול להרוג אותו הוא גם לא היה נוגע בזה, הוא נוגע בדברים שיש לו ספק אם הם יכולים להרוג אותו או לא ועד היום הם לא הרגו אותו.
בסדר עכשיו השאלה היא למה הוא נוגע בהם אז מה התשובה? התשובה היא כדלקמן, הוא רואה חוט חשוף חשמל חשוף ואז המוח שלו אומר לו "אתה יודע זה יכול להרוג אותך" ואז הוא אומר למוח שלו "לא זה לא יכול להרוג אותי זה לא יהרוג אותי" ואז הוא ממשיך להסתובב בבית והמוח אומר לו "לא יש פה סכנה זה יכול להרוג אותך" ואז הוא בא לאכול ארוחת צהריים והמוח אומר לו "אדוני יש פה סכנה בבית זה יכול להרוג אותך"ואז הוא לא יכול לאכול ארוחת צהריים אז הוא אומר למוח "תקשיב בוא ניגע בזה תראה זה לא יכול להרוג אותי תן לאכול צהריים".
ויש מקרים הרבה יותר קשים שהבן אדם נגע בחוט ואז המוח אמר לו "כן אבל זה לא הרג אותך כי לא עמדת על רגל אחת עכשיו תשים את הכפכפים השניים ואז תבדוק, יש לך פה סכנה בבית איך אתה יכול לאכול צהריים" ואז הוא צריך לבדוק "מה קורה אם נגעתי בזה ובזה אם זה יהרוג אותי או לא" וזה לופ שלא יוצאים ממנו. זאת אומרת הבן אדם נוגע בחוט חשמל או מסתכן מהמחשבה שלו הוא כל כך מפחד ממה יקרה לו אם הוא ימות שבגלל זה הוא לא יכול להתרכז בדברים אחרים.
עכשיו הוא לא רוצה למות אבל הוא כל כך מוטרד מזה שהוא חייב לוודא שהוא לא ימות, אוקי ומתישהו הוא כנראה ימות אם הוא יבדוק יותר מדי "אם אני אמות או לא" מתישהו הוא ימות. ולכן מה הדרך לטפל בזה? הדרך לטפל בזה היא כדלקמן, כאשר המוח אומר לך "תקשיב אתה חייב לגעת בזה כדי שלא תמות וכי זה מטריד אותך אם תמות או לא" התשובה הדרך לברוך מהמחשבה היא לא על ידי זה שאתה מוכיח למוח שאתה לא תמות מזה על ידי זה שאתה משכנע את המוח "לא אכפת לי למות מזה".
זה הרעיון כי אתה תצליח לקחת את המחשבה שמטרידה אותך "תקשיב יש לך סכנה בבית" אתה תצליח להיפטר מהמחשבה הזאת או על ידי שתגיד "טוב אין לי סכנה בבית כי נגעתי בזה ולא נהרגתי" או על ידי שתגיד "לא אכפת לי שיש לי סכנה בבית כי לא אכפת לי למות" שזה הפתרון היותר נכון. הבנו?
ש: בטוח הוא חושב על פחד ממוות כאילו אבל לא יכול להיות שזה יהיה משהו אחר.
אליעד: יכול להיות אתה צודק יכול להיות, מה שבדקנו זה מה שהיה.
ש: אז תקשיב אני נכשלתי בשני המבחנים אני הייתי בשיעור הזה, אני זוכרת ואני לא זוכרת את הפתרון בכלל ואני לא זוכרת את הרעיון.
אליעד: ובאיזה מבחן הצלחת?
ש1: ועדיין לא הבנת.
ש2: ועדיין לא הבנתי כן גם הייתי וגם לא הבנתי.
אליעד: לא אני מדבר על עכשיו שגם מה שדיברנו עכשיו לא הבנת.
ש: שבוע הבא אני לא אבין עוד פעם.
אליעד: את הבנת מה דיברנו עכשיו מה הבנת תסבירי?
ש: שאנחנו לא פוסלים לו את המחשבה כאילו יש מחשבה שיש לו בבית משהו שיכול להרוג אותו והמחשבה הזאת לא נותנת לו מנוחה.
אליעד: כן.
ש: ואנחנו לא פוסלים לו את המחשבה הזאת ואומרים לו "תקשיב זה לא יכול להרוג אותך" אנחנו מביאים אותו למקום שהוא יגיד "וואלה לא אכפת לי אם זה יהרוג אותי".
אליעד: כמובן שבכל הדברים האלה כשמסבירים את זה לאנשים "מה אכפת לך למות זה וזה" תמיד צריך לשמור על הגבול שהוא לא ילך להתאבד שהוא לא ילך בקטע שהוא באמת יהרוג את עצמו או שלא ימנע איזה, לכן צריך לשמור על האיזון של "אוקי אל תפחד למות אבל תרצה למות" זה גם כן סוג של פרספקטיבה.
ש: בסדר רק שגם יהיה כאילו אכפת לו.
אליעד: בסדר רק חידדתי אמרתי גם את הסיפור הזה. טוב הבנו?
ש: ואל תנסו את זה בבית.
050-3331-331