תוספות - מתי נכון לשאול האם זו האמת ומתי נכון לשאול עד כמה זו האמת:
כאשר בודקים את אמיתותה של טענה כלשהי, עלינו לבדוק האם יש לטענה זו מספר פירושים אפשריים או שיש רק אפשרות אחת בלבד מוגדרת באופן ספציפי להבין את הטענה. ואז אם יש רק אפשרות אחת להבין את הטענה, נשאל, האם זו האמת. ולא נשאל, עד כמה זו האמת. כי או שזו האמת או שלא. אבל אם יש מספר אפשרויות לפרש את הטענה, נשאל, עד כמה זו האמת.
לדוגמה: טענה שאומרת, שבזמן מסוים ובמקום מסוים, יש משהו כלשהו. טענה כזו היא מוגדרת באופן ספציפי. ונוכל לשאול, האם היא נכונה או שלא. לעומת זאת, רוב הטענות יהיו טענות שניתן לפרש אותן בכל מיני צורות.
לדוגמה: היום חם. שהמושג חם ניתן לפרש אותו בצורות שונות. ולכן נשאל האם ועד כמה חם. או לדוגמה: הילד איחר לבית הספר. שהמושג איחר ניתן לפרש אותו בצורות שונות. ולכן נשאל, עד כמה הילד איחר. או לדוגמה, מישהו הוא אדם חכם. שהמושג חכם ניתן לפרש אותו בצורות שונות. אז נשאל, האם ועד כמה הוא חכם.
תוספות - איך לבדוק האם ועד כמה טענה נכונה?
ברמת העיקרון, בין השלב של הבנת 4 הטענות לבין השלב של בדיקת אמיתות הטענות האלו, יש שלב של הבנת הטענות השונות מהטענות שנטענו. לדוגמה: אני טוען שבגלל שנכשלתי אכשל בעתיד. הטענה הראשונה היא שנכשלתי בעבר. אז הבדיקה היא, האם באמת ועד כמה נכשלתי בעבר.
אבל בין השלבים האלו, יש שלב שבו אמורים לקחת את הטענה, ולהבין, מה ההפכים האפשריים שלה. דהיינו, איזה משפטים מנוגדים יש למשפט נכשלתי בעבר. כגון: אני כל הזמן נכשל בעבר / כולם נכשלו בעבר / כולם נכשלים תמיד / אף פעם לא נכשלתי / נכשלתי רק פעם אחת / נכשלתי ביחס למישהו מסוים. וכיו"ב, להכין רשימה של הפכים. וביחס אליהם אח"כ בודקים, האם ועד כמה הטענה נכונה, אולי המשפטים ההפוכים שלה, הם האמת. ואיך להכין את רשימת המשפטים ההופכיים של הטענה, גם זה התבאר במקום אחר...
תוספות - בדיקת סיבה ותוצאה אפשריות בלבד + בדיקת התוצאה שלא ביחס לסיבה:
כאשר אנחנו בודקים אמיתות של טענה, ננסה לבדוק את אמיתות התוצאה בלי קשר לסיבה. לדוגמה, הנייר עלה באש והוא נשרף. סיבה: הנייר עלה באש. תוצאה: הנייר נשרף. אז נבדוק, את אמיתות הסיבה: האם הנייר עלה באש. ונבדוק את אמיתות התוצאה: האם הנייר אכן שרוף. ונבדוק את כל אחת מהבדיקות האלו בפני עצמה. דהיינו, השאלה האם הנייר אכן שרוף, נשאל אותה, בלי קשר לשאלה אם הוא אכן עלה באש. או לדוגמה: הכביסה נרטבה בגשם שירד. נשאל, האם באמת ירד גשם והאם באמת הכביסה רטובה.
וכאן צריך לחדד, כי יש מצבים שהתוצאה, מתארת משהו שכבר קרה בעבר, ושניתן לבדוק אותו בפני עצמו. לדוגמה: האם הנייר אכן שרוף / האם הכביסה אכן רטובה וכיו"ב. שבמקרים האלו, בעצם אפשרי לבדוק את אמיתות התוצאה, כשאלה בפני עצמה, גם בלי קשר לאמיתות הסיבה.
יחד עם זאת, יש מצבים שבהם לכאורה נראה, שלא ניתן לבדוק את אמיתות התוצאה, בלי להתייחס לקשר שלה לסיבה. לדוגמה: טענה שאומרת, ירד הרבה גשם, וזה הולך לגרום לכך שיהיו שטפונות. סיבה: ירד הרבה גשם. תוצאה: יהיו שטפונות. אז לכאורה את הסיבה אפשרי לבדוק, האם באמת ירד הרבה גשם.
אבל איך נבדוק את התוצאה בפני עצמה? כי לכאורה הבדיקה היא, האם באמת ועד כמה יהיו שטפונות? אבל כדי להשיב לשאלה הזאת, צריך לקחת בחשבון את הגשם שירד. ולכאורה, אי אפשר לשאול עד כמה התוצאה נכונה, בלי להתייחס לסיבה. כי השאלה עד כמה יהיו שטפונות, לא עומדת בפני עצמה, אלא ביחס לסיבה כלשהי. אז איך בעצם ניתן לבדוק את אמיתות התוצאה בלי קשר לסיבה?!
או לדוגמה, התעוררתי מוקדם מידי ועכשיו אהיה עייף. אז אפשרי לבדוק האם באמת התעוררתי מוקדם. אבל איך נבדוק האם באמת אהיה עייף, בפני עצמו, בלי להתייחס לסיבות כלשהן?!
והתשובה לכך היא, שבכל פעם שאנחנו רוצים לבדוק משהו שהוא רק אפשרי ושהוא עדיין לא קרה בפועל במציאות, אז לבדוק אותו בפני עצמו, הכוונה היא, לבדוק האם יש אפשרות כזו באופן כללי, בלי קשר לשום דבר אחר. לדוגמה נשאל: האם באמת יש אפשרות שאהיה עייף? האם באמת יש אפשרות שיהיו שיטפונות באופן כללי, בלי קשר להאם ועד כמה ירד גשם?
כי כאשר אומרים שיקרה משהו, בעקבות משהו שקרה, בעצם מניחים 2 דברים. 1 - שיש אפשרות שהתוצאה תקרה באפן כללי. 2 - שהתוצאה תקרה בגלל הסיבה שהוזכרה. ולכן נבדוק באופן כללי, האם באמת בכלל יש אפשרות שהדבר יקרה באופן כללי.
לדוגמה: טענה שאומרת, ירד גשם ולכן השמש תשקע יותר מוקדם היום. אז נבדוק: האם באמת ירד גשם? ולגבי התוצאה נבדוק: האם באמת יש אפשרות שהשמש תשקע יותר מוקדם היום באופן כללי? והתשובה היא, שאין אפשרות שהשמש תשקע יותר מוקדם, כי הזמן שהשמש שוקעת לא משתנה ביחס למשהו שקורה או לא קורה. וממילא הטענה לא יכולה להיות נכונה. וזה עוד לפני בדיקת ההקשר הסיבתי שבין הסיבה לתוצאה.
או לדוגמה: טענה שאומרת, בגלל שהבורסה נפלה אני אאבד את כל מה שיש לי. ונשאל, האם הבורסה נפלה. ונשאל, האם יש אפשרות שתאבד את כל מה שיש לך. ואח"כ נשאל על ההקשר הסיבתי, שבין נפילת הבורסה לבין זה שתאבד את כל מה שיש לך. האם נפילת הבורסה מחייבת את זה שתאבד את כל מה שיש לך. והאם זה מתחייב רק בגלל שהבורסה נפלה.
ובכל מקרה המסר הוא, שתמיד צריך לבדוק את אמיתות הסיבה והתוצאה בפני עצמן, גם בלי קשר לרכיב סיבתיות כלשהו. ואם התוצאה היא רק אפשרית שהיא עדיין לא קרתה בפועל ושלא ניתן לבדוק האם היא קרתה או לא, אז נבדוק, באופן עקרוני, האם יש אפשרות שתוצאה כזו תקרה.
ואחרי שהבנו את זה, עכשיו אוסיף, כי לפעמים גם הסיבה עוד לא קרתה. וגם אז נשאל, האם הסיבה יכולה לקרות באופן עקרוני. לדוגמה: אם הילד שלי יהיה עצבני, הוא יתאבד. שאז נשאל: אמיתות סיבה: האם יש אפשרות שהילד שלך יהיה עצבני. אמיתות תוצאה: האם יש אפשרות שהילד שלך יתאבד. אמיתות הקשר סיבה ותוצאה: האם זה שהילד שלך יהיה עצבני, מחייב את זה שהוא יתאבד. האם זה שהוא יתאבד, יכול לקרות רק בגלל שהוא יהיה עצבני.
ובקיצור, אם הסיבה או התוצאה עוד לא קרו בפועל, אז צריך לבדוק את הנחת היסוד שאומרת שהם יכולים לקרות באופן עקרוני. ובממוצע, יש יותר טענות שבהן התוצאה עוד לא קרתה ושהסיבה כבר קרתה, מאשר שגם הסיבה וגם התוצאה לא קרו. ולכן ההתייחסות הראשונית הייתה, למקרה שהסיבה כבר קרתה ושהתוצאה עוד לא קרתה.
תוספות - בדיקת תוצאה עתידית אפשרית:
כאשר בודקים אמיתות תוצאה, יש 2 אפשרויות. 1 שהתוצאה כבר קרתה, 2 שהתוצאה לא קרתה. לדוגמה: האש שרפה את הנייר זה כבר קרה. האש תשרוף את הנייר, זה עוד לא קרה. אז כאשר בודקים אמיתות תוצאה שכבר קרתה, נבדוק, האם הנייר באמת שרוף. שזו התוצאה. אבל כאשר נבדוק תוצאה עתידית, נבדוק את האפשרות העקרונית שהתוצאה תקרה. לדוגמה, את האפשרות שהנייר יהיה שרוף.
לדוגמה: אני מפחד שאכשל ואז יפטרו אותי. סיבה: שאכשל. תוצאה: יפטרו אותי. בדיקת אמיתות תוצאה >> האם קיימת אפשרות כזאת שיפטרו אותי?
דוגמה נוספת: אם אכשל, זה מגדיל את הסיכוי שיפטרו אותי. בדיקת תוצאה עתידית >> האם קיימת אפשרות שיפטרו אותי? האם קיימת אפשרות להגדלת הסיכוי שיפטרו אותי בגלל סיבה כלשהי? או שמא אם יפטרו אותי זה לא תלוי בסיבה משתנה כלשהי? לדוגמה: זריחת השמש, אפשרית, אך אין משהו שמגדיל או מקטין את הסיכוי שהיא תקרה.
עוד דוגמה:
סיבה: אכלתי. תוצאה: אני שבע. >> הסיבה והתוצאה כבר קרו בעבר, ניתן לבדוק אותן בפני עצמן.
סיבה: אכלתי. תוצאה: אהיה שבע עוד מעט בגלל שאכלתי קודם. >> הסיבה כבר קרתה בעבר. התוצאה עתידית ביחס לסיבה שכבר קרתה. ולכן את התוצאה נבדוק בפני עצמה, האם קיימת אפשרות שאהיה שבע באופן עקרוני, בלי קשר לסיבה כלשהי. ורק אח"כ נבדוק, האם הסיבה שאכלתי מחייבת את זה שאהיה שבע. דהיינו, בדיקת התוצאה ביחס לעצמה ורק אח"כ ביחס לסיבה.
סיבה: אני אלך לאכול. תוצאה: אני אהיה שבע, בגלל שאלך לאכול. הסיבה והתוצאה עתידיות. ונשאל עליהן באופן עקרוני. האם קיימת אפשרות שאלך לאכול? האם קיימת אפשרות שאהיה שבע, בלי קשר לסיבה כלשהי? ורק אח"כ נשאל, האם זה שאלך לאכול, מחייב את זה שאהיה שבע.
תוספות - איך לבדוק אולי ההפך הוא הנכון?:
אז הדרך הפשוטה לבדוק אולי ההפך הוא הנכון, היא ב 3 שלבים:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היום חם.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היום לא חם.
שלב 3 - תשאל, אולי ההפך הוא הנכון. לדוגמה: אולי היום לא חם.
עוד דוגמה (כן / לא):
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: אני לא מוצלח.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: אני כן מוצלח.
שלב 3 - תשאל, אולי ההפך הוא הנכון. לדוגמה: אולי אני כן מוצלח.
עוד דוגמה (יש / אין):
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: יש כאן פיל.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: אין כאן פיל.
שלב 3 - תשאל, אולי ההפך הוא הנכון. לדוגמה: אולי אין כאן פיל.
כאשר המהות היא, שלקחנו את ההפך של הטענה שנטענה ואז בדקנו אולי הוא נכון.
והגרסה היותר מתקדמת היא ב 4 שלבים:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היום חם.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היום לא חם.
שלב 3 - הקצן את ההפך של הטענה, באופן מוחלט. לדוגמה: היום הכי קר שאי פעם יוכל להיות.
שלב 4 - תשאל, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון. לדוגמה: אולי היום הכי קר שאי פעם יוכל להיות.
כאשר המהות היא, שלקחנו את ההפך של הטענה שנטענה
הקצנו אותו באופן מוחלט
ואז בדקנו אולי הוא נכון.
והגרסה העוד יותר מתקדמת היא ב 5 שלבים:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היום חם.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היום לא חם.
שלב 3 - הקצן את ההפך של הטענה, באופן מוחלט. לדוגמה: היום הכי קר שאי פעם יוכל להיות.
שלב 4 - זהה את ההפך המוחלט של ההקצנה המוחלטת של הטענה. לדוגמה: היום הכי
חם
שאי פעם יוכל להיות.
שלב 5 - תשאל, היכן האמת בין 2 ההפכים המוחלטים. לדוגמה: אולי היום
הכי קר
שאי פעם יוכל להיות + אולי היום
הכי חם
שאי פעם יוכל להיות + אולי איפשהו באמצע.
עוד דוגמה:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היא לא אוהבת אותי.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היא אוהבת אותי.
שלב 3 - הקצן את ההפך של הטענה, באופן מוחלט. לדוגמה: היא הכי אוהבת אותי שאי פעם אפשרי לאהוב.
שלב 4 - זהה את ההפך המוחלט של ההקצנה המוחלטת של הטענה. לדוגמה: היא הכי שונאת אותי שאי פעם אפשרי לשנוא.
שלב 5 - תשאל, היכן האמת בין 2 ההפכים המוחלטים. לדוגמה: היא הכי אוהבת אותי שאי פעם אפשרי לאהוב + היא הכי שונאת אותי שאי פעם אפשרי לשנוא + אולי איפשהו באמצע.
כאשר המהות היא, שלקחנו את ההפך של הטענה שנטענה
הקצנו אותו באופן מוחלט
+ הצגנו גם את ההפך המוחלט של ההקצנה המוחלטת של הטענה ואז בדקנו היכן האמת בכל הטווח האפשרי.
תוספות - האם הסיבה אמורה לגרום לתוצאה?:
כאשר בודקים האם ועד כמה הסיבה מחייבת את התוצאה לקרות, צריך לשים לב לשאול את השאלה בניסוח הבא: האם ועד כמה הסיבה אמורה בהכרח לגרום לתוצאה. ולא לשאול: האם הסיבה גורמת לתוצאה. כי על הניסוח השני, בד"כ התשובה תהיה כן. לעומת זאת על הניסוח של "האם הסיבה אמורה בהכרח לגרום לתוצאה", התשובה לא תמיד תהיה כן.
ואסביר: נניח שרואים נייר שנשרף במדורה. נאמר שהאש גורמת לנייר להישרף. אם נשאל איך אנחנו יודעים שהאש שרפה את הנייר, אולי משהו אחר שהיה במדורה הוא זה ששרף את הנייר? התשובה תהיה, שאנחנו יודעים שהאש שרפה את הנייר, כי אנחנו יודעים שהאש אמורה לשרוף את הנייר. דהיינו, מאחורי טענה שאומרת שסיבה גורמת לתוצאה, יושב משפט שאומר שאנחנו חושבים שהסיבה אמורה לגרום לתוצאה. ולכן השאלה תהיה, האם ועד כמה הסיבה מחייבת את התוצאה שתקרה? האם יש אפשרות שהסיבה לא תגרום לתוצאה?
לדוגמה: יש לי כאבים שעושים לי רע. אם נשאל, האם הכאבים עושים לי רע, התשובה תהיה כן. אבל אם נשאל, האם הכאבים אמורים בהכרח לעשות לי רע / האם הכאבים חייבים לעשות לי רע / האם יש אפשרות שכאבים לא יעשו לי רע, הרי שהתשובה יכולה להיות שונה.
והדגש הוא, אל תשאל האם זה כך. כן תשאל, האם זה חייב להיות כך. אל תשאל האם הסיבה גורמת לתוצאה. תשאל, האם הסיבה אמורה בהכרח לגרום לתוצאה הזאת? אולי אפשרי שהיא לא תגרום לתוצאה הזאת? כי המחשבה שאומרת שהסיבה גורמת לתוצאה, נשענת על המחשבה שאומרת, שככה זה אמור להיות.
כאשר בודקים את אמיתותה של טענה כלשהי, עלינו לבדוק האם יש לטענה זו מספר פירושים אפשריים או שיש רק אפשרות אחת בלבד מוגדרת באופן ספציפי להבין את הטענה. ואז אם יש רק אפשרות אחת להבין את הטענה, נשאל, האם זו האמת. ולא נשאל, עד כמה זו האמת. כי או שזו האמת או שלא. אבל אם יש מספר אפשרויות לפרש את הטענה, נשאל, עד כמה זו האמת.
לדוגמה: טענה שאומרת, שבזמן מסוים ובמקום מסוים, יש משהו כלשהו. טענה כזו היא מוגדרת באופן ספציפי. ונוכל לשאול, האם היא נכונה או שלא. לעומת זאת, רוב הטענות יהיו טענות שניתן לפרש אותן בכל מיני צורות.
לדוגמה: היום חם. שהמושג חם ניתן לפרש אותו בצורות שונות. ולכן נשאל האם ועד כמה חם. או לדוגמה: הילד איחר לבית הספר. שהמושג איחר ניתן לפרש אותו בצורות שונות. ולכן נשאל, עד כמה הילד איחר. או לדוגמה, מישהו הוא אדם חכם. שהמושג חכם ניתן לפרש אותו בצורות שונות. אז נשאל, האם ועד כמה הוא חכם.
תוספות - איך לבדוק האם ועד כמה טענה נכונה?
ברמת העיקרון, בין השלב של הבנת 4 הטענות לבין השלב של בדיקת אמיתות הטענות האלו, יש שלב של הבנת הטענות השונות מהטענות שנטענו. לדוגמה: אני טוען שבגלל שנכשלתי אכשל בעתיד. הטענה הראשונה היא שנכשלתי בעבר. אז הבדיקה היא, האם באמת ועד כמה נכשלתי בעבר.
אבל בין השלבים האלו, יש שלב שבו אמורים לקחת את הטענה, ולהבין, מה ההפכים האפשריים שלה. דהיינו, איזה משפטים מנוגדים יש למשפט נכשלתי בעבר. כגון: אני כל הזמן נכשל בעבר / כולם נכשלו בעבר / כולם נכשלים תמיד / אף פעם לא נכשלתי / נכשלתי רק פעם אחת / נכשלתי ביחס למישהו מסוים. וכיו"ב, להכין רשימה של הפכים. וביחס אליהם אח"כ בודקים, האם ועד כמה הטענה נכונה, אולי המשפטים ההפוכים שלה, הם האמת. ואיך להכין את רשימת המשפטים ההופכיים של הטענה, גם זה התבאר במקום אחר...
תוספות - בדיקת סיבה ותוצאה אפשריות בלבד + בדיקת התוצאה שלא ביחס לסיבה:
כאשר אנחנו בודקים אמיתות של טענה, ננסה לבדוק את אמיתות התוצאה בלי קשר לסיבה. לדוגמה, הנייר עלה באש והוא נשרף. סיבה: הנייר עלה באש. תוצאה: הנייר נשרף. אז נבדוק, את אמיתות הסיבה: האם הנייר עלה באש. ונבדוק את אמיתות התוצאה: האם הנייר אכן שרוף. ונבדוק את כל אחת מהבדיקות האלו בפני עצמה. דהיינו, השאלה האם הנייר אכן שרוף, נשאל אותה, בלי קשר לשאלה אם הוא אכן עלה באש. או לדוגמה: הכביסה נרטבה בגשם שירד. נשאל, האם באמת ירד גשם והאם באמת הכביסה רטובה.
וכאן צריך לחדד, כי יש מצבים שהתוצאה, מתארת משהו שכבר קרה בעבר, ושניתן לבדוק אותו בפני עצמו. לדוגמה: האם הנייר אכן שרוף / האם הכביסה אכן רטובה וכיו"ב. שבמקרים האלו, בעצם אפשרי לבדוק את אמיתות התוצאה, כשאלה בפני עצמה, גם בלי קשר לאמיתות הסיבה.
יחד עם זאת, יש מצבים שבהם לכאורה נראה, שלא ניתן לבדוק את אמיתות התוצאה, בלי להתייחס לקשר שלה לסיבה. לדוגמה: טענה שאומרת, ירד הרבה גשם, וזה הולך לגרום לכך שיהיו שטפונות. סיבה: ירד הרבה גשם. תוצאה: יהיו שטפונות. אז לכאורה את הסיבה אפשרי לבדוק, האם באמת ירד הרבה גשם.
אבל איך נבדוק את התוצאה בפני עצמה? כי לכאורה הבדיקה היא, האם באמת ועד כמה יהיו שטפונות? אבל כדי להשיב לשאלה הזאת, צריך לקחת בחשבון את הגשם שירד. ולכאורה, אי אפשר לשאול עד כמה התוצאה נכונה, בלי להתייחס לסיבה. כי השאלה עד כמה יהיו שטפונות, לא עומדת בפני עצמה, אלא ביחס לסיבה כלשהי. אז איך בעצם ניתן לבדוק את אמיתות התוצאה בלי קשר לסיבה?!
או לדוגמה, התעוררתי מוקדם מידי ועכשיו אהיה עייף. אז אפשרי לבדוק האם באמת התעוררתי מוקדם. אבל איך נבדוק האם באמת אהיה עייף, בפני עצמו, בלי להתייחס לסיבות כלשהן?!
והתשובה לכך היא, שבכל פעם שאנחנו רוצים לבדוק משהו שהוא רק אפשרי ושהוא עדיין לא קרה בפועל במציאות, אז לבדוק אותו בפני עצמו, הכוונה היא, לבדוק האם יש אפשרות כזו באופן כללי, בלי קשר לשום דבר אחר. לדוגמה נשאל: האם באמת יש אפשרות שאהיה עייף? האם באמת יש אפשרות שיהיו שיטפונות באופן כללי, בלי קשר להאם ועד כמה ירד גשם?
כי כאשר אומרים שיקרה משהו, בעקבות משהו שקרה, בעצם מניחים 2 דברים. 1 - שיש אפשרות שהתוצאה תקרה באפן כללי. 2 - שהתוצאה תקרה בגלל הסיבה שהוזכרה. ולכן נבדוק באופן כללי, האם באמת בכלל יש אפשרות שהדבר יקרה באופן כללי.
לדוגמה: טענה שאומרת, ירד גשם ולכן השמש תשקע יותר מוקדם היום. אז נבדוק: האם באמת ירד גשם? ולגבי התוצאה נבדוק: האם באמת יש אפשרות שהשמש תשקע יותר מוקדם היום באופן כללי? והתשובה היא, שאין אפשרות שהשמש תשקע יותר מוקדם, כי הזמן שהשמש שוקעת לא משתנה ביחס למשהו שקורה או לא קורה. וממילא הטענה לא יכולה להיות נכונה. וזה עוד לפני בדיקת ההקשר הסיבתי שבין הסיבה לתוצאה.
או לדוגמה: טענה שאומרת, בגלל שהבורסה נפלה אני אאבד את כל מה שיש לי. ונשאל, האם הבורסה נפלה. ונשאל, האם יש אפשרות שתאבד את כל מה שיש לך. ואח"כ נשאל על ההקשר הסיבתי, שבין נפילת הבורסה לבין זה שתאבד את כל מה שיש לך. האם נפילת הבורסה מחייבת את זה שתאבד את כל מה שיש לך. והאם זה מתחייב רק בגלל שהבורסה נפלה.
ובכל מקרה המסר הוא, שתמיד צריך לבדוק את אמיתות הסיבה והתוצאה בפני עצמן, גם בלי קשר לרכיב סיבתיות כלשהו. ואם התוצאה היא רק אפשרית שהיא עדיין לא קרתה בפועל ושלא ניתן לבדוק האם היא קרתה או לא, אז נבדוק, באופן עקרוני, האם יש אפשרות שתוצאה כזו תקרה.
ואחרי שהבנו את זה, עכשיו אוסיף, כי לפעמים גם הסיבה עוד לא קרתה. וגם אז נשאל, האם הסיבה יכולה לקרות באופן עקרוני. לדוגמה: אם הילד שלי יהיה עצבני, הוא יתאבד. שאז נשאל: אמיתות סיבה: האם יש אפשרות שהילד שלך יהיה עצבני. אמיתות תוצאה: האם יש אפשרות שהילד שלך יתאבד. אמיתות הקשר סיבה ותוצאה: האם זה שהילד שלך יהיה עצבני, מחייב את זה שהוא יתאבד. האם זה שהוא יתאבד, יכול לקרות רק בגלל שהוא יהיה עצבני.
ובקיצור, אם הסיבה או התוצאה עוד לא קרו בפועל, אז צריך לבדוק את הנחת היסוד שאומרת שהם יכולים לקרות באופן עקרוני. ובממוצע, יש יותר טענות שבהן התוצאה עוד לא קרתה ושהסיבה כבר קרתה, מאשר שגם הסיבה וגם התוצאה לא קרו. ולכן ההתייחסות הראשונית הייתה, למקרה שהסיבה כבר קרתה ושהתוצאה עוד לא קרתה.
תוספות - בדיקת תוצאה עתידית אפשרית:
כאשר בודקים אמיתות תוצאה, יש 2 אפשרויות. 1 שהתוצאה כבר קרתה, 2 שהתוצאה לא קרתה. לדוגמה: האש שרפה את הנייר זה כבר קרה. האש תשרוף את הנייר, זה עוד לא קרה. אז כאשר בודקים אמיתות תוצאה שכבר קרתה, נבדוק, האם הנייר באמת שרוף. שזו התוצאה. אבל כאשר נבדוק תוצאה עתידית, נבדוק את האפשרות העקרונית שהתוצאה תקרה. לדוגמה, את האפשרות שהנייר יהיה שרוף.
לדוגמה: אני מפחד שאכשל ואז יפטרו אותי. סיבה: שאכשל. תוצאה: יפטרו אותי. בדיקת אמיתות תוצאה >> האם קיימת אפשרות כזאת שיפטרו אותי?
דוגמה נוספת: אם אכשל, זה מגדיל את הסיכוי שיפטרו אותי. בדיקת תוצאה עתידית >> האם קיימת אפשרות שיפטרו אותי? האם קיימת אפשרות להגדלת הסיכוי שיפטרו אותי בגלל סיבה כלשהי? או שמא אם יפטרו אותי זה לא תלוי בסיבה משתנה כלשהי? לדוגמה: זריחת השמש, אפשרית, אך אין משהו שמגדיל או מקטין את הסיכוי שהיא תקרה.
עוד דוגמה:
סיבה: אכלתי. תוצאה: אני שבע. >> הסיבה והתוצאה כבר קרו בעבר, ניתן לבדוק אותן בפני עצמן.
סיבה: אכלתי. תוצאה: אהיה שבע עוד מעט בגלל שאכלתי קודם. >> הסיבה כבר קרתה בעבר. התוצאה עתידית ביחס לסיבה שכבר קרתה. ולכן את התוצאה נבדוק בפני עצמה, האם קיימת אפשרות שאהיה שבע באופן עקרוני, בלי קשר לסיבה כלשהי. ורק אח"כ נבדוק, האם הסיבה שאכלתי מחייבת את זה שאהיה שבע. דהיינו, בדיקת התוצאה ביחס לעצמה ורק אח"כ ביחס לסיבה.
סיבה: אני אלך לאכול. תוצאה: אני אהיה שבע, בגלל שאלך לאכול. הסיבה והתוצאה עתידיות. ונשאל עליהן באופן עקרוני. האם קיימת אפשרות שאלך לאכול? האם קיימת אפשרות שאהיה שבע, בלי קשר לסיבה כלשהי? ורק אח"כ נשאל, האם זה שאלך לאכול, מחייב את זה שאהיה שבע.
תוספות - איך לבדוק אולי ההפך הוא הנכון?:
אז הדרך הפשוטה לבדוק אולי ההפך הוא הנכון, היא ב 3 שלבים:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היום חם.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היום לא חם.
שלב 3 - תשאל, אולי ההפך הוא הנכון. לדוגמה: אולי היום לא חם.
עוד דוגמה (כן / לא):
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: אני לא מוצלח.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: אני כן מוצלח.
שלב 3 - תשאל, אולי ההפך הוא הנכון. לדוגמה: אולי אני כן מוצלח.
עוד דוגמה (יש / אין):
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: יש כאן פיל.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: אין כאן פיל.
שלב 3 - תשאל, אולי ההפך הוא הנכון. לדוגמה: אולי אין כאן פיל.
כאשר המהות היא, שלקחנו את ההפך של הטענה שנטענה ואז בדקנו אולי הוא נכון.
והגרסה היותר מתקדמת היא ב 4 שלבים:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היום חם.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היום לא חם.
שלב 3 - הקצן את ההפך של הטענה, באופן מוחלט. לדוגמה: היום הכי קר שאי פעם יוכל להיות.
שלב 4 - תשאל, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון. לדוגמה: אולי היום הכי קר שאי פעם יוכל להיות.
כאשר המהות היא, שלקחנו את ההפך של הטענה שנטענה
הקצנו אותו באופן מוחלט
ואז בדקנו אולי הוא נכון.
והגרסה העוד יותר מתקדמת היא ב 5 שלבים:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היום חם.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היום לא חם.
שלב 3 - הקצן את ההפך של הטענה, באופן מוחלט. לדוגמה: היום הכי קר שאי פעם יוכל להיות.
שלב 4 - זהה את ההפך המוחלט של ההקצנה המוחלטת של הטענה. לדוגמה: היום הכי
חם
שאי פעם יוכל להיות.
שלב 5 - תשאל, היכן האמת בין 2 ההפכים המוחלטים. לדוגמה: אולי היום
הכי קר
שאי פעם יוכל להיות + אולי היום
הכי חם
שאי פעם יוכל להיות + אולי איפשהו באמצע.
עוד דוגמה:
שלב 1 - זהה את הטענה. לדוגמה: היא לא אוהבת אותי.
שלב 2 - זהה את ההפך של הטענה. לדוגמה: היא אוהבת אותי.
שלב 3 - הקצן את ההפך של הטענה, באופן מוחלט. לדוגמה: היא הכי אוהבת אותי שאי פעם אפשרי לאהוב.
שלב 4 - זהה את ההפך המוחלט של ההקצנה המוחלטת של הטענה. לדוגמה: היא הכי שונאת אותי שאי פעם אפשרי לשנוא.
שלב 5 - תשאל, היכן האמת בין 2 ההפכים המוחלטים. לדוגמה: היא הכי אוהבת אותי שאי פעם אפשרי לאהוב + היא הכי שונאת אותי שאי פעם אפשרי לשנוא + אולי איפשהו באמצע.
כאשר המהות היא, שלקחנו את ההפך של הטענה שנטענה
הקצנו אותו באופן מוחלט
+ הצגנו גם את ההפך המוחלט של ההקצנה המוחלטת של הטענה ואז בדקנו היכן האמת בכל הטווח האפשרי.
תוספות - האם הסיבה אמורה לגרום לתוצאה?:
כאשר בודקים האם ועד כמה הסיבה מחייבת את התוצאה לקרות, צריך לשים לב לשאול את השאלה בניסוח הבא: האם ועד כמה הסיבה אמורה בהכרח לגרום לתוצאה. ולא לשאול: האם הסיבה גורמת לתוצאה. כי על הניסוח השני, בד"כ התשובה תהיה כן. לעומת זאת על הניסוח של "האם הסיבה אמורה בהכרח לגרום לתוצאה", התשובה לא תמיד תהיה כן.
ואסביר: נניח שרואים נייר שנשרף במדורה. נאמר שהאש גורמת לנייר להישרף. אם נשאל איך אנחנו יודעים שהאש שרפה את הנייר, אולי משהו אחר שהיה במדורה הוא זה ששרף את הנייר? התשובה תהיה, שאנחנו יודעים שהאש שרפה את הנייר, כי אנחנו יודעים שהאש אמורה לשרוף את הנייר. דהיינו, מאחורי טענה שאומרת שסיבה גורמת לתוצאה, יושב משפט שאומר שאנחנו חושבים שהסיבה אמורה לגרום לתוצאה. ולכן השאלה תהיה, האם ועד כמה הסיבה מחייבת את התוצאה שתקרה? האם יש אפשרות שהסיבה לא תגרום לתוצאה?
לדוגמה: יש לי כאבים שעושים לי רע. אם נשאל, האם הכאבים עושים לי רע, התשובה תהיה כן. אבל אם נשאל, האם הכאבים אמורים בהכרח לעשות לי רע / האם הכאבים חייבים לעשות לי רע / האם יש אפשרות שכאבים לא יעשו לי רע, הרי שהתשובה יכולה להיות שונה.
והדגש הוא, אל תשאל האם זה כך. כן תשאל, האם זה חייב להיות כך. אל תשאל האם הסיבה גורמת לתוצאה. תשאל, האם הסיבה אמורה בהכרח לגרום לתוצאה הזאת? אולי אפשרי שהיא לא תגרום לתוצאה הזאת? כי המחשבה שאומרת שהסיבה גורמת לתוצאה, נשענת על המחשבה שאומרת, שככה זה אמור להיות.
050-3331-331