וכאן נסביר מהן 4 האפשרויות העומדות בפני האדם ששואל את עצמו שאלות קיומיות, שאלות בסגנון של: מהי משמעות החיים, למה אני חי? למה אני קיים? מה היעוד שלי בחיים וכיו"ב? שאלות שונות שניתן להגדיר אותן כשאלות קיומיות / שאלות פילוסופיות / שאלות משמעות החיים וכולי.

ונסביר איך למצוא תשובות לשאלות שאין להן תשובה, ואיך לענות לשאלה שאין לה תשובה, והאם באמת יש תשובה לשאלות קיומיות ועוד.

אז ברמת העיקרון, יש 4 דרכים איך להתמודד עם שאלות קיומיות.

אפשרות 1 - היא לתקוף את הצורך בשאלה עצמה. דהיינו, במקום לנסות לענות על השאלה ובמקום לנסות לנתח את השאלה, במקום זה לתקוף את הצורך בשאלה עצמה. דהיינו, לחקור למה יש לך את השאלות הקיומיות. לדוגמא לשאול, למה זה משנה לי למה אני חי? מה אכפת לי למה אני חי? למה אני רוצה לדעת למה העולם קיים? מה באמת עומד מאחורי השאלה מהי משמעות החיים? מה יצא לי מזה שאני אחקור למה אני חי?

כאשר חקירה כזאת אמורה להפוך ללא משנה את השאלה הקיומית. והיא אמורה לגרום לבן אדם להפסיק לשאול את השאלה הקיומית.

כי מצד האמת, הסיבה שבן אדם שואל שאלות קיומיות, היא בגלל שיש משהו שלא טוב לו בחיים. דהיינו, שהמציאות נגד רצונו במשהו. כי מי שהמציאות כרצונו, טוב לו והוא לא שואל שאלות פילוסופיות. וכל השאלות הקיומיות של האדם, הן ביטוי לזה שלא טוב לו. וברגע שהאדם מוצא מה לא טוב לו והוא מטפל במה שלא טוב לו, הוא מפסיק לשאול שאלות קיומיות.

עד כאן אפשרות 1 להתמודד עם שאלות קיומיות, באמצעות חקירת סיבת השאלה של השאלה הקיומית והסטת המוח של הבן אדם, מהשאלה הקיומית אל שאלות אחרות, שהן יותר אמיתיות עבור השואל עצמו.

אפשרות 2 - היא למצוא תשובות לשאלות הקיומיות ולהסתפק בתשובות יחסיות. דהיינו, כן למצוא תשובה לשאלה הקיומית, אבל להסתפק בתשובה יחסית לשאלה הקיומית. לדוגמא: שאלה: למה אני קיים? תשובה: בשביל העולם הבא, כדי למלא את רצון אלוהים, כדי לתקן את המציאות וכיו"ב.

שאלות בעיקרון תשובות שעונות לשאלות קיומיות. אבל התשובות האלו הן תשובות יחסיות אך אינן תשובות מוחלטות. כי תשובה יחסית פירושה, תשובה שניתן לשאול עליה שאלות נוספות. ותשובה מוחלטת פירושה, תשובה שלא ניתן לשאול עליה שאלות נוספות.

וכל השאלות הקיומיות, על כל תשובה שלהן, ניתן להמשיך לשאול עוד שאלות קיומיות. לדוגמא על השאלה "למה קורה X" אפשרי לענות "בגלל Y". אבל תמיד אפשרי להמשיך לשאול "מהי הסיבה של Y" "למה קורה Y עצמו" וכך הלאה עד אין סוף. דהיינו, על כל סיבה וכל תשובה, אפשרי להמשיך לשאול שאלות נוספות. ולכן כל התשובות האלו, אינן מוחלטות.

אבל רוב האנשים, או שהם לא שואלים את השאלות האלו, דהיינו, אפשרות 1, או שהם שואלים את השאלות האלו ומסתפקים בתשובות יחסיות, כנ"ל, דהיינו, אפשרות 2.

ויש גם את אפשרות 3 - שהיא להמשיך לחקור את השאלות האלו ואז להיות בטוח במאה אחוז שאין תשובה מוחלטת ותשובה סופית לשאלות האלו. ואז אצל רוב ככל האנשים, כאשר בן אדם בטוח שאין תשובה לשאלה, ושגם אין אפשרות למצוא תשובה לשאלה, אז הוא מפסיק לשאול את השאלה. כי אם אין תשובה אין שאלה.

דהיינו, האפשרות ה 3 היא להיות בטוח בוודאות שאין תשובה שמספקת אותך, לשאלות הקיומיות ושגם לא תוכל למצוא תשובה לשאלות האלו. דהיינו, להגיע לרמת וודאות מוחלטת, שאין אפשרות למצוא תשובה לשאלות הקיומיות / שאלות שבאות מהחלל הפנוי. ואז כאשר המוח בטוח שאין אפשרות למצוא תשובה, אז המוח מפסיק לשאול את השאלה.

אבל יש גם אפשרות 4 - שהיא לפתח את המוח לרמת שכל על אנושי ברמה כזאת ששום בן אנוש אף פעם ולעולמי עולמים לא יוכל להגיע לרמת דיוק מחשבתי יותר גדולה מהשכל שתגיע אליו. בשלמות שאין שלמות אחריה.

ובנקודת המבט הזו, הבן אדם מטיל ספק בכל דבר שעובר במוחו, ובודק מה האמת על כל דבר. עד שהוא מגיע לאי ידיעה מוחלטת, שבה המוח של האדם מפסיק להבדיל בין יש לאין, ואז כשהאדם לא מבדיל בין יש לאין, אז האדם לא יודע כלום. ואז כשהאדם לא יודע כלום ושום דבר, אז ממילא אין לו שום שאלה בשום נושא.

כי כל השאלות, הן רק בשכל. וכשאין שכל, אין שאלות.

ובאפשרות 4 - אחרי שהאדם חוזר לשכל שלו וחוזר להיות מודע לעצמו, כי הביטול הוא ב"רצוא ושוב", אז נשאר לו "רשימו" מהביטול לאין סוף. ואז האדם עצמו יש לו את כל ה 4 אפשרויות בו זמנית.

דהיינו, שבסופו של דבר, ביום יום, גם מי שהגיע לאפשרות רביעית, של ביטול לאין סוף, בפועל הוא גם לפעמים מסיח את דעתו מהשאלות האלו, גם לפעמים מסתפק בתשובות יחסיות, גם לפעמים מבין שאין תשובה מוחלטת וגם לפעמים זוכר שאין בכלל שאלה וכולי.

וההמלצה שלי היא, להתחיל דווקא באפשרות 1 - דהיינו, שהאדם יחקור למה בכלל הוא רוצה לחקור ולדעת מהי משמעות החיים וכולי. כי זאת נקודת האמת של האדם ועל האדם להיצמד לנקודת האמת של עצמו לפני שהוא חוקר שאלות פילוסופיות. ועל האדם תמיד ללכת עם האמת של עצמו ואם האמת של עצמו היא שהאמת לא באמת מעניינת אותו אלא מעניין אותו להרגיש טוב וכיו"ב, הרי שעל האדם לעשות את זה ולהתמקד ב איך להרגיש טוב ולא בשאלות פילוסופיות של חקר האמת וכיו"ב.

ורק אחרי שבן אדם באמת עושה את זה, רק אז הוא יכול לעבור לשלב 2 של חקר השאלות האלו, ממקום אחר לגמרי... ורק אחר כך הוא מגיע לשלב 3 ובסוף לשלב 4 וכולי.