מה לעשות כשנתקעים במבוי סתום בחיפוש עצמי?

אליעד כהן מתייחס למצב שבו אדם חוקר את עצמו ואת המציאות, ומגיע למבוי סתום בגלל שאין לו תשובה חד משמעית לשאלות מסוימות. הוא מתאר מצב שבו בחורה מספרת שהיא משתמשת בשיטת החקירה שלמדה ממנו, ובכל זאת היא נתקעת כשהיא מגיעה למספר תשובות אפשריות לשאלה אחת. הבעיה שלה היא הציפייה להגיע לתשובה מוחלטת, חד משמעית, ובפועל היא מוצאת מספר תשובות שנראות לה אפשריות באותה מידה.

אליעד מסביר את הבעיה כך: אם האדם שואל שאלות כמו "האם יש אלוהים?", "האם יש לי בחירה חופשית?" או "האם יש חיים אחרי המוות?" הוא עלול להגיע למצב שבו הוא רואה כמה תשובות אפשריות, ולא יודע איך להכריע ביניהן. מבחינת האדם זה נראה כמו מבוי סתום, משום שהוא מצפה לתשובה אחת ברורה, כמו לשאלה "כמה עולה השוקולד הזה?", שבה יש תשובה מספרית אחת ויחידה.

למה ציפייה לתשובה מוחלטת יוצרת תחושת תקיעות?

אליעד משתמש בדוגמה של מתמטיקה כדי להסביר את התופעה. במתמטיקה ישנם תרגילים שלכל אחד מהם יש שיטה אחת ברורה לפתור אותם, והתלמיד מצפה שכאשר ישתמש בשיטה הוא יגיע בוודאות לתשובה מוחלטת אחת. אבל יש מצבים שבהם אפילו במתמטיקה יש יותר מתשובה אפשרית אחת, או שמספר רב של תשובות הוא נכון. למשל, במשוואות מסוימות אפשר להגיע למסקנה שכל מספר הוא פתרון אפשרי (למשל, 0 כפול מספר כלשהו תמיד שווה 0, ולכן הפתרון יכול להיות כל מספר). כשזה קורה, מי שמחפש תשובה מוחלטת אחת עלול להתבלבל ולחשוב שהוא תקוע, כאשר בפועל הוא הגיע לתשובה נכונה שהיא לא חד משמעית.

אליעד מבהיר שאם האדם ימשיך לחקור באופן מסודר ועמוק, או שהוא יגיע לתשובה אחת מוחלטת, או שהוא יגיע לוודאות מוחלטת בכך שאין תשובה אחת חד משמעית. גם להגיע לוודאות בכך שאין תשובה חד משמעית זו למעשה תשובה, ואם האדם בטוח במאה אחוז שאין אפשרות להגיע לתשובה אחת, הוא אמור להרגיש שהוא פתר את השאלה לחלוטין.

איך לדעת אם באמת הגעת לתשובה סופית או לא?

אליעד מציג מספר אפשרויות לגבי מה שקרה למי שחושב שנתקע:

• אפשרות ראשונה היא שהאדם לא באמת הבין את השיטה שבה הוא חוקר, או לא יישם אותה נכון.
• אפשרות שנייה שהאדם לא חקר מספיק לעומק, ואם היה ממשיך לחקור הוא היה מגיע לתשובה אחת ברורה.
• אפשרות שלישית היא שהאדם התבלבל בין "תשובות אפשריות" לבין "אי - הגעה לתשובה". כלומר, הוא חושב שיש כמה תשובות אפשריות כאשר בפועל הוא לא הגיע לתשובה כלל, ולכן הוא רק חושב שיש כמה אפשרויות.
• אפשרות רביעית היא שהאדם באמת חקר מספיק לעומק, הבין את השיטה, יישם אותה, והגיע למסקנה חד - משמעית שאין אפשרות להגיע לתשובה חד - משמעית.

אליעד מדגיש שאם האדם טוען שהוא חקר אלף פעמים והגיע בכל פעם לאותה מסקנה שיש שתי תשובות אפשריות או יותר, הוא למעשה טועה, משום שהוא עדיין לא הבין את ההבדל בין "תשובות אפשריות" לבין "אי - הגעה לתשובה".

האם באמת יכולות להיות כמה תשובות לשאלה אחת?

אליעד מסביר שלפעמים באמת יכולה להיות יותר מתשובה אחת לשאלה מסוימת, וצריך להכיר בכך שיש שאלות שבהן מספר תשובות יכולות להיות נכונות בו זמנית. אבל הוא מזהיר שלפעמים מה שנראה כמו מספר תשובות אפשריות הוא רק תוצאה של בלבול וחוסר הבנה, ואז צריך להתמקד בשיפור יכולת החשיבה וההבנה הלוגית.

למה כדאי לפתח את השכל ואת יכולת החשיבה הלוגית?

אליעד כהן ממליץ להתאמן בשאלות פשוטות וברורות שיש להן תשובה אחת חד - משמעית כדי לפתח את יכולת ההבחנה והחשיבה. הוא נותן דוגמה: אם בחדר יש חתול וכל החתולים לבנים, ברור שיש בחדר משהו לבן...