וכאן יתבאר, כיצד ואיך צריך להתמודד עם הפרעה טורדנית כפייתית (ocd) באופן כללי ואצל ילדים בפרט (ocd של ילדים). ומדובר כאן על מקרים שהילד סובל מהפרעה טורדנית כפייתית. כגון לדוגמא שהילד חוזר על משפטים שהוא אומר. או לדוגמא שהילד חוזר על פעולות שהוא עושה וכיו"ב. מקרים שבהם הילד עושה פעולות שנראות לא הגיוניות, מתוך סוג של אובססיה וכיו"ב. והשאלה היא, מה עושים במקרים כאלו?

והתשובה לכך היא, שראשית כל יש להבין, שמאחורי כל הפרעת התנהגות, יש שכל והיגיון וחוכמה כלשהי. ואין שום הפרעה נפשית בעולם, שאין מאחוריה היגיון כלשהו. וכדי לעזור לאדם להתמודד עם בעיית ההתנהגות שלו, לשם כך צריך להבין, מה השכל ומה הסיבה ההגיונית, שהיא זו שגורמת להתנהגות שלו.

והסיבה לכך שהילד סובל מהפרעת התנהגות כפייתית, והסיבה לכך שהילד חוזר על עצמו ועל דברים שהוא עושה ועל משפטים שהוא אומר, היא לפעמים משום, שהילד מחפש את השלמות, ולא מצליח להרגיש שלמות, בפעולות שאינן מושלמות.

כי הילד, כאשר הוא נולד, הוא כמעט ולא סובל משום הפרעה נפשית / בעיית התנהגות. והילד מבחינתו, (כמעט) הכל מושלם. ואח"כ הילד לומד מה טוב ומה רע. וההורים של הילדים, בתהליך חינוך הילד, מחנכים את הילד שידע להבדיל בין טוב לבין רע, ושתמיד יתרחק מהרע ושתמיד יתקרב אל הטוב.

ולפעמים מה שקורה זה, שהילד מוציא את הדברים מפרופורציה, והוא מתחיל לסבול מפרפקציוניזם ילדים. שזה אומר, שהילד לפעמים מנסה להיות פרפקציוניסט, ולא מוכן לקבל את חוסר השלמות שיש במציאות שלנו. כי שום דבר במציאות שלנו, אינו מושלם.

והחיפוש של האדם אחרי השלמות בכל דבר, מצד אחד, הוא זה שמקדם את האדם בחיים וגורם לו להשתפר כל הזמן. אבל מצד שני, הוא גם לפעמים גורם לאדם להתנהגות כפייתית וכיו"ב. שהאדם מתחיל להתנהג באובססיה לגבי איזה דבר, כאילו מתוך רצון שהדבר יהיה מושלם.

כגון לדוגמא, ילד שחוזר על המשפטים שלו, פעם אחרי פעם. שזה נובע מכך שהילד רוצה להיות בטוח ב 100% שיש הבנה מלאה, בינו לבין האדם שאיתו הוא מדבר. והבנה מלאה של 100%, אף פעם אין. ואף פעם הילד לא יכול להיות בטוח ב 100%, שבאמת הבינו אותו ב 100%. ואז זה גורם לילד, להתחיל לחזור על עצמו כמה פעמים, כדי להיות בטוח שהבינו אותו.

או לדוגמא, ילד שחוזר על הפעולות שלו, והולך לסגור את הדלת של החדר, פעם אחרי פעם. ולפעמים הוא אפילו פותח אותה, וסוגר אותה מחדש, פעם אחרי פעם. וגם זה לדוגמא נובע, מכך שהילד חושב בתוכו, שאולי הוא לא סגר את הדלת מספיק טוב.

או אדם שסובל מאובססיה של שטיפת ידיים אובססיבית, שבה הוא בכל פעם שוטף את הידיים שלו פעם אחרי פעם. וגם זה נובע מתוך המקום שהוא רוצה להיות מושלם, ושהוא רוצה להיות בטוח, שהידיים שלו נקיות בשלמות ובמאה אחוז.

או לדוגמא, ילד שתוך כדי הליכה, הוא פתאום עוצר וחושב. או אפילו תוך כדי הליכה, הוא מתחיל לחזור אחורה, ואח"כ ממשיך שוב פעם ללכת קדימה וכיו"ב. שגם זה נובע מתוך המקום שהילד לא בטוח בעצמו שהוא מספיק טוב. והוא מנסה להיות מושלם. והילד לא מפנים את הרעיון, שמצד אחד, תמיד צריך לשאוף אל השלמות, ומצד שני צריך לדעת, שהיא לעולם לא תגיע.

והדרך לטפל בהפרעה טורדנית כפייתית אצל ילדים, היא על ידי זה שגורמים לילד להבין את ההיגיון ואת השכל ואת החוכמה, שיש בהתנהגות שלו. כי פסיכיאטר / פסיכולוג שמאבחן את הילד, כמי שסובל מהפרעת התנהגות כפייתית של ילדים, הוא בעצם גורם לכך שהילד יחשוב שהפעולה שלו היא רק לא הגיונית. והוא גורם לילד לחשוב שהוא משוגע וכיו"ב. וזאת לא האמת.

כי האמת היא, שהילד אכן עושה פעולה שהיא לא רק הגיונית. אבל בהחלט, כל אובססיה שהיא וכל הפרעה טורדנית שהיא, היא בהחלט גם הגיונית מהיבט כלשהו. וכל שיגעון, יש בו היגיון כלשהו, למי שינסה להבין אותו. כי מי שהוא בעצמו משוגע, הוא מקטלג אחרים כמשוגעים. אבל מי שהוא חכם, הוא יודע להבין ולהסביר לילד ולאדם הבוגר, מה השכל והחוכמה וההיגיון, שיש בתוך השיגעון שלו.

והרעיון הוא, שצריך להסביר לילד, שהסיבה שהוא עושה את מה שהוא עושה, זה משום שהוא רוצה שהדבר יהיה מושלם. וטוב שכך שהוא רוצה שהדבר יהיה מושלם. אבל עליו להבין, שלמרות שהוא רוצה את השלמות, ולמרות שחשוב לשטוף את הידיים וכיו"ב, הרי שהוא לא צריך לחפש את השלמות של הדבר. כי הדבר טוב איך שהוא באופן יחסי, גם בלי שטיפה חוזרת של הידיים.

ונוסיף, כי בכל פעם שהילד פועל בצורה אובססיבית ולא הגיונית, צריך לנסות לוודא ולראות, שהוא בכלל מבין את הסיבה שהוא עושה את הדברים בפעם הראשונה. כי לפעמים הילד חוזר על פעולה שוב פעם ושוב פעם, משום שהוא לא מבין מדוע הוא בכלל עושה אותה בפעם הראשונה. והילד פועל כאילו הוא סוג של רובוט שפועל בצורה אוטומטית. משום שהמחשבה שלו, לא מחוברת למעשים שלו. דהיינו, שהוא עושה דברים, בלי להבין למה בדיוק הוא עושה אותם. ואז זה גורם לו, לחזור עליהם כמו רובוט.

ולכן צריך לקשר את השכל עם הפעולה. דהיינו, צריך לגרום לילד / לאדם להבין את ההיגיון שיש בביצוע הפעולה הראשונה וההגיונית. ואח"כ חובה לנסות לבדוק, האם אכן יש היגיון בביצוע אותה הפעולה פעמים נוספות. ואם המטרה של ביצוע הפעולה בפעם הראשונה ברורה לילד, אז צריך לראות, האם הוא ממשיך לבצע את הפעולה פעם אחרי פעם, משום שהוא רוצה להשיג שלמות, בביצוע אותה המשימה. ואז צריך להסביר לילד, שגם טוב יחסי, הוא מספיק טוב.

ועוד נוסיף ונעמיק. התמודדות עם פרפקציוניזם...